אמציה סמקאי / במבט לאחור |
במבט לאחור לא היה נורא כל כך,
הדמיון זה גם סוג של מציאות.
עשן וזיקוקים מילאו את האוויר,
והגיון היה רק סוג של אפשרות.
במבט לאחור לא היה נורא כל כך,
הכאב זה גם סוג של חוויה.
העצבים החשופים
נשמו אוויר צח,
וגם הלב
נזכר שיש לו תפקיד,
המוח
ידע להפסיק לחשוב מתמטית,
העיניים
למדו לשחרר כמה דמעות,
הידיים
למדו לרעוד אוטומטית
כשטלפון מצלצל - צלצול מאוחר,
והפרפרים פרחו בבטן
וטיפסו עד לצוואר
לעורר את כל הרדום והלא מוכר..
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|