[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הגיטרה השורפת דוחפת אותי לעוד מסע רצח. אחד אחד לתוך קופסה,
גם הם יגיעו יום אחד, בטח לפני, לכסא המלך. לא מאמין באלילים
חיים, בשביל לסגוד צריך קבר, דמעה של געגוע.

צועקים לי בראש כל הענקים, מבקשים שאשחרר, שאתן כנפיים. אבל
אני לא יכול, גם אם אני הכי רוצה, בלעדיהם אין לי כלום, אין אף
אחד שאוכל לשאת אליו עיניים. אני לא שונה, אני רק מודה שאת
הגיבורים שלי אני הורג על כסא המלך. בלילות של גיטרה הם שרים
מול מדורה והאש בראש בלי עיניים מייצרת אפילת מראה. אני רוצה
לתת להם לחיות אבל אז אמות אני. בלי גיבורים לכסא המלך שלי אין
משמעות, אין סיבה, אין קיום, אין רצון.

יש שאחד מהם חומק אבל אני לא מרפה, הסכין שלי חדה, הטירוף פסגת
השאיפה. יצרתי עיירה מלאת גיבורים, יפים, צעירים, נועזים
ושותקים עם חור בנשמה. אני מנסה להתקרב, להיות חלק מכפר המתים
האליליים שלי, אבל לא יכול. מילכוד השיגעון. אני חי והם בראשי.
אולי כשאמות אהיה חלק אבל אז הם ישתחררו, יעופו לאויר, יתמזגו
עם העולם, נכס צאן כולם.

אני משמר אותם, מנקה להם את הדם. דואג שיהיה להם הכל גם אם שום
דבר לא חשוב להם. כסא המלך שלי צריך להיות נקי בשבילי, לא
בשבילם. ככה זה כשאתה מקריב אנשים אחרים בשביל לעשות לעצמך
מדינה.

יש כמה שהשארתי בחיים, רק כדי שאני אוכל לראות לאן הגיבורים
המתים שלי היו יכולים להגיע. לאלה החיים בניתי מוזיאון, מאחורי
הזכוכית הם ממשיכים לעשות את כל הדברים שבגללם אני מקנא. ביום
האחרון שלי כאן, כשאני אדע שהסוף הוא זה שדופק בדלת, אני אצא
למסע אחרון. אוסיף גם את אחרוני גיבורי התהילה לאוסף המלכים.
ואז כשכל הגיבורים שלי יומתו על כסא המלך גם אני אעצום עיניים,
אולי אפילו עם חיוך על השפתיים, בטוח עם לב ריק. מה שווים
החיים כשכל הגיבורים מתים?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כל מי שצחק בכה,

כל מי שבכה
צוחק...






פיני גרשון,
בשיר הראשון
אחריי הסירוס.


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/1/05 7:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלון (שדון) האסול

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה