אחרי שהם סיימו את השיחה החפוזה הוא נשאר לחשוב לבד, לחשוב על
הסבל, הכאב והאהבה.
הוא תהה אם היא אוהבת אותו כמו שהוא אוהב אותה?
אם כן, למה היא לא עושה מאמץ חזק יותר להיות איתו, לאהוב אותו
מקרוב?
למה היא חייבת לחשוב כל כך הרבה ולא לפעול לפי אותה ספונטניות
טבעית שבה ניחן האדם?
למה היא צריכה אישור מהעולם בכדי לאהוב אותו?
האם היא מרגישה כל כך רע על שהיא רוצה אותו?
האם זה כל כך נורא בעיניה? מה החטא הגדול בלאהוב אותו? האם
ליבה באמת פנוי בשבילו? האם יש שם חלק ששמור רק לו?
האם הסיבות שלה הן הסיבות שהיא נותנת לו לראות או האם יש עוד
סיבות שהיא מסתירה ממנו? מדוע לה להסתיר? מדוע לה לגלות?
האם היא בכלל מאמינה שהוא באמת אוהב אותה?
האם היא בכלל אוהבת אותו?
צפירה בחוץ והוא בורח, מנסה לנקות את הראש.
הוא בורח מהסבל, מהכאב, מהאהבה, ככה הוא תמיד היה, התחמק, הוא
מעולם לא ידע להתמודד כל הזמן במצב כזה, ועכשיו כרגיל.
הוא בורח כדי לספוג כמה שעות של הנאה, הוא בורח כדי לא לסבול!
הוא בורח כדי לשכוח?
לא, הוא לא יכול לשכוח, הוא מאוהב!
אבל בקרוב הוא יעלם לזמן כה ממושך.
האם לזה היא מחכה? היא מושכת זמן עד שהוא יעלם כדי לא להתמודד
אם המצב? שניהם בורחים, לאן? למה?
הוא לא מסוגל לשכוח אותה גם כשהוא בורח.
והיא?
למה לעזאזל הוא משוחח עם עצמו?
היא משגעת אותו עד כדי כך?
כנראה שכן.
חבל.
הוא היה מאוהב והיא תפסיד אותו.
וגם הוא אותה.
ובקרוב הוא יעלם.
ייקח הרבה זמן עד שהוא יחזור.