מקווה שיש עוד בעולם משהו שנקרא,
תקווה.
מה שהספקתי לראות זו רק אכזבה.
עם קצת טוב בשוליים,
שמקל בנתיים.
האומנם?
אנחנו רק בני אדם.
מציאות, חלונות מתנפצים.
חברות, שנפלה לקרשים.
אנשים.
פרצופים חדשים.
שחוזרים, ממש כמו הגלים.
לא משתנים.
מלאים בחיוכים מזויפים.
שלח אותי חזרה.
אלוהים.
זו המשאלה.
וממנה כבר אין חזרה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.