נפלתי
בתהום היצר
הבעיר בי
מעמקי אופל
כגחל שלא אוכל
בוער מבעד מחשכיי
אל שמיך הנסתרים
מבלי דעת -
אם קיים אתה.
וברחמיך,
הדלקת לי זיק אור
בשחור משחור
והלכת עמי
לצידי
בשביל
פוסע נופל ופוסע...
בשאריות כוחותיי.
ולאט אט גבר
התחיל להאיר לי מרחבים חדשים
נפתחים ונפתחים עליי
מאירים וזכים,
מחבקים אותי באור חדוותם
לא ידעתים
קוראים לי ללא-מלים:
"בוא באורנו
בטח בו, פתח לבך
רווה אהבתנו -
אהבת אלהים אליך,
והיינו דרכך
אליו"
ואפרוש כנפיי אלי אור חדוותם
טהור מכל
רווה לקרבי
אהבתך, אושרך
חרותך
וכולי
הודיה
הודיה
הודיה
וידעתי
שתמיד היית עמי
שהינך עמי
בי
עד בוא עתי
ואמוג בך
לעד
הערה: שני הבתים האחרונים מבטאים את מלוא כמיהתי כיסופיי
לחיות בקרבי את שנאמר בם, עד תום.
|
