[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תום הנריק
/
ברוכים הבאים למחלקה

- "רותי, תפסיקי להציק לעמוס בבקשה".
- "למה?"
- "כי ככה אמרתי. וכי את בת 68 וככה לא מתנהגים בגיל הזה".
רותי עזבה את עמוס במנוחה והתיישבה בכורסה הישנה בפינת החדר.
היא הייתה חומה וזקנה והייתה משמיעה חריקות מדי פעם.. הכורסא,
לא רותי. הפעם הכורסא השמיעה מעיין צווחה עמומה ממעמקי
הקפיצים. זה לא בגלל שרותי הייתה שמנה או משהו, איפכא מסתברא
(ההפך הוא הנכון). רותי הייתה זקנה כחושה עם זכרון מעורפל
ועיניים חוורות אבל טובות. הכורסא הייתה שברירית מדי אחרי
ששירתה 24 שנים במוסד הגריאטרי "הסחלב". תמיד נתנו שמות יפים
למוסדות מכוערים כאלה. בשביל הפוזות, כמו תמיד.
"טוב. ועכשיו, כשכולם נרגעו, הבה נתחיל". כל יום היה אותו
הדבר. הייתי באה לחדר, לבושה בחלוק לבן, מרגיעה את הרוחות בחדר
הפרצים הזה מלא קשישים רפויי המוח ועוזרת להם לשמור לפחות על
הבריאות הפיזית שלהם. חלק ישבו בפינות ובהו בשאר העורות
המתוחים על העצמות, שהרימו רגליים ומתחו גידים בהוראתי. אחרי
שעה הייתי מצטרפת לשאר הצוות בפיזיותרפיה, מדגימה לשאר איך
צריך לעשות את זה. מרים, האחות הבכירה אמרה פעם שאני הנני זו
שנבחרה להדגים תרגילים לקשישים בקלטת מיוחדת ש"הסחלב" מכין.
היא אמרה שאני אקבל בונוס על זה. אז יום יום אני הולכת להדגמה
הזו. אני גרה בחדר קטן בקומה השניה של "הסחלב". יש לי וילונות
כחולים ושולחן קטן עם מגירות בהן אני שומרת את המכתבים מבעלי.
הוא עובד בצבא ולא חוזר הבייתה ממילא אלא פעמיים בחודש, אז הוא
ישר בא לבקר אותי פה. אין טעם שנחזיק בבית שיעמוד ריק כל הזמן.
מחר הוא בא. מחר נלך לטייל ליד הנחל, אולי נעשה לנו כריכים
ונשב על הספסל ליד המים ונשוחח על הא ודא. אני לא יודעת. נראה.
אחרי הפיזיותרפיה אני צריכה ללכת לחדר האוכל. אנשי הצוות
אוכלים עם הזקנים. אפילו שזה לא כ"כ נחמד לראות איך זקנים
שנראים כמו אודים (גזרי עץ שרופים למחצה), במאמצים כבירים,
מעלים את הכף מקערת הסולת לפה נטול השיניים שלהם. עמוס עוד
אוכל בפה פתוח. הסולת הזו ניגרת מפיו וכשהוא משוחח היא עפה על
הסובבים. מה נותר להם לעשות? הם מלקקים את אגלי (טיפות) הסולת
מזווית פיהם, שם פגעה הסולת של עמוס, וממשיכים בשיחה. אבקי אדם
(אנשים חסרי ערך), לכו תבינו. יש הרבה אבנים שאין להן הופכין
(דברים שאין בהם צורך) ב"סחלב", רובם אוילים (טיפשים, חסרי
דעת) זקנים עם מוחות צעירים כמו חומת סין וחזקים כמו דיסת
הסולת של עמוס. הסולת הזו לא טעימה, אבל גם כולנו, אנשי הצוות,
אוכלים אותה כדי להראות לישישים הללו שזה לא כ"כ נורא.
עכשיו אנחנו נקרין לזקנים את הסרט השבועי, הם ישחקו מעט דמקה
וקלפים וילכו לישון מוקדם. השבוע יש את "שודדי החולות של
הסהרה" סרט מתחילת המאה של פיט אפלטון.ענתיקה. אבל הם נהנים
מדברים עתיקים כמוהם.
כן, אמרתי לכם. סרט, משכחים ולישון. כמו כל יום. גם אני פורשת
לישון. מחר יום חשוב. אליהו בא אליי מחר, מהצבא.

-"בוקר טוב דורית, מה שלום אמא? הכל בסדר? מיסרי לה דרישת שלום
ממני. מה שלום בעלך הטרי? טוב.טוב. אני שמח בשבילכם"
זה הקול של אליהו. אני יכולה לשמוע אותו ולזהותו ממרחק של
עשרות מטרים. דורית היא אחת מהצוות.
- "מר נבות, טוב לראות אותך. רבקה בחדרה".
- "תודה דורית. יום נעים שיהיה לך".
אני שומעת את הצעדים שלו. את החריקה שנשמעת מפיקת הברך
המשוחזרת שלו. בצבא, פגעו לו עם פגז בברך והיו צריכים לשחזר
אותה עם פינים מברזל. תקופה לא נעימה.
- "בוקר טוב, יקירתי" אני שומעת אותו אומר לי מפתח הדלת "מה
שלומך היום, רבקה?"
- "שלומי טוב, אליהו. ומה איתך? משהו חדש מהצבא?"
הוא שותק.
משהו נראה בו מוזר. למה הוא לא אומר שומדבר, למה הוא לא מחבק
אותי?
הוא קם ממקומו ויצא. בחוץ, יכולתי לשמוע אותו מתלחשש עם דורית,
"היא שוב לוטה באשליות".
על מה הוא מדבר? אילו אשליות?
"אל תדאגי, רבקה", אומרת לי דורית בהיכנסה לחדרי, " הכל יהיה
בסדר".

ניסיתי לסוכך על עצמי בידיי כדי שתתרחק ממני עם המחט הזו, אבל
משהו תפס את מבטי ולא יכולתי לזוז. לא האמנתי למראה עיניי. ידי
הייתה רזה וכחושה, עטורת קמטים צפופים צפופים. בניסיון להתחמק
מהמחט משהו נפל ופתאום כל העולם נהיה מעורפל. מוזר, לא הרגשתי
שהיא דקרה אותי עדיין. רגע, איך זה יכול להיות... מה קורה פה?
איי! מזו העקיצה הזו?
חשכה נפלה עליי כשהתרופה האדומה זרמה בורידי, מתפשטת בכל גופי
הנרדם וההבנה חילחלה למוחי המנוון והעייף. אני זקנה. ישישה
רפויה עם זכרון שחוק.
עכשיו אני מבינה על אילו אשליות הוא דיבר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אחי יש'ך שקל?



גרפומן
הסלוגנים
בתקופת הצבא


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/10/04 1:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תום הנריק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה