היה נראה כאילו יכול לבהות בך לנצח, פשוט להסתכל, בלי לחשוב
ובלי לשאול,
פשוט לחלום,
נראה כאילו יכול להסתכל לעינייך הירוקות עד לשחרית הימים,
להיכנס לתוכם ולא לצאת,
היה נראה כאילו נגיעה קטנה ממך יכולה לרפא נשמות,
כשהן באות,הן לבד הן תמיד ריקות.

לבד, כל משב רוח מסיט אותן מהדרך,
כמו עלה ברוח חורפית נישא, בורח,
מחפש נהר שיראה לו  דרך,
אך כמו הים, גם לנהר את סופו יש,
ובשלו חוף ריק, לחוף הזה אין סוף.

הייתי רוצה לחבק אותך ולא לעזוב,
לעזוב אותך, לחזור לשמיים, לעוף ולחפש לי נהר אחר.
הייתי רוצה להתערבב בך,
בלי לשמוע, בלי לראות, בלי להרגיש, פשוט לללכת,ללכת רחוק
מכאן,
ללכת לאט לאט.
והגעתי לחוף,הוא כל כך מנוון,צהבהב,וההרגשה המוכרת חזרה לה,
יבש.