[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







טרומ פלדור
/
סוד של סרטנים

לאבא שלי היתה מאפרה כזאת, מיוחדת, עם כפתור מלמעלה, וכשהיו
לוחצים עליו היתה נפתחת דלת בתחתית המאפרה ומעלימה את האפר ואת
בדלי הסיגריות.
מעולם לא ראיתי את אבי מרוקן אותה, ועם זאת, המדף הנסתר
שבתחתית המאפירה מעולם לא הראה סימנים שיש בכך צורך.
הייתי ילד סקרן, וגורלם הבלתי נודע של בדלי סיגריות של אבי
הנבלעים במדף הסתרים הטריד את מנוחתי, עד שהגיע היום, והחלטתי
לעשות מעשה. נטלתי את המאפרה בידי וניסיתי לפתוח את מגירת
הסתרים. משיכה קלה, והיא נפלטה החוצה. כמעט הפלתי אותה מהגועל
שאחז בי כשהבטתי בתוכנה. בפנים ישב לו הסרטן. הסרטן של אבא.
שוכב לו פרקדן על תל אפר קטן, ומוצץ בהנאה את אחד מבדלי
הסיגריות שהיו מפוזרים מסביבו לרוב.
"איכס," היה כל מה שיכולתי להוציא מפי.
הסרטן לא התרגש. כנראה לא היתה זו הפעם הראשונה בה הטיח בו
מישהו מילות אהבה. הוא רק ליקק את שפתיו, ותוך שהוא משלב רגליו
לישיבה מזרחית הניח את הבדל שאחז בידו.
"המממ... אז אתה הילד המוצלח הזה שאני כל הזמן שומע עליו?"
קולו היה מפתיע ברכותו ובצלילותו, ונדמה היה לי ששמעתי אפילו
קולות פעמונים כשדיבר, אך יכול להיות שהיה זה רק דמיונו של
ילד.
"אני לא יודע על איזה ילד שמעת," עניתי. "אבל אני הילד היחיד
בבית".
"וגם כל כך חכם", המשיך הוא להחמיא. "לא הרבה ילדים היו
מצליחים לפתוח את המגירה בכזו קלות. גם לא הרבה מבוגרים".
חייכתי. ידעתי שאני חכם גם בלי שהוא יגיד לי.
"מה אתה עושה במאפירה של אבא?" דרשתי.
"אני גר פה," השיב בפשטות.
"ואבא יודע?" התפלאתי.
"בוודאי. אביך היקר הוא זה שקנה לי את הבית הנפלא הזה." ענה
הסרטן בנינוחות מרגיזה, תוך שהוא פורש את ידיו לצדדים, כמציג
את ממלכתו המפוארת.
"לך?" לא האמנתי למשמע אוזני. שאבי ידאג ליצור המגעיל הזה?
"כן. תראה", השיב הסרטן במתיקות, והתרווח חזרה בערימת האפר.
"לי ולאביך יש הסדר. הוא דואג לי, מטפל בי, ואני דואג לאפר
ולסיגריות. נפלא, לא?"
"ומה בדיוק אתה עושה עם הסיגריות?" חקרתי.
"אה הא... זה סוד של סרטנים..." השיב. ואחרי הפסקה קלה הוסיף :
"אני יכול לגלות רק לאביך. אבל כשלך יהיה סרטן משלך, גם אתה
תדע." הוא כמעט לחש את המשפט האחרון, וחייך כממתיק סוד. המשכתי
עוד קצת לנסות לדלות מידע בנושא, אך הסרטן המשיך בסירובו לשפוך
כל אור בנוגע לבדלים. לבסוף החזרתי את המגירה למקומה, ולאבי לא
אמרתי דבר.
והיום, שנים אחרי, הסרטן שלי, עדין מסרב לגלות לי את הסוד.
איזה שקרן ההוא יצא.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מונה ליזה,
הוא מונה מיוחד,
שאותו המציאה
עליזה פרכט,
והוא מודד את
גובהו של גרגיר
חול יחסית
לעוצמת הנביחה
של הכלב שדורך
עליו.


- חוקר מיואש.


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/10/04 16:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טרומ פלדור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה