יום שלישי אחר הצהריים ב"קופי שופ" באמסטרדם.
שני בחורים כבני עשרים יושבים ליד שולחן, מעשנים.
ניגש אליהם בחור מעט יותר מבוגר, הוא לבוש בחליפה מחוייטת,
שערותיו משוכות לאחור.
- ישראלים? ישראלים?
- בטח אחי! מה המצב?
- אכפת לכם אם אני אשב פה? פשוט אין מקום אחר פנוי...
- ת'פדל!
מתיישב ליד השולחן, מניח עליו את הפלאפון, הארנק ומפתחות של
רכב, על המפתחות יש סמל של "פורשה".
אחד הצעירים מבחין במפתחות, מסתכל על השני ומצחקק.
- הפורש שם שבחוץ זה שלך? שואל השני.
- אה, כן.
- ראינו אותה כשנכנסנו, כשתצא תזהר לא להחליק... קצת
ריירנו...
- המממ... אם יש לכם זמן אני אספר לכם איך השגתי אותה.
- וואלק, בדיוק השתחררנו, יש לנו את כל הזמן שבעולם.
- אחלה. פונה למלצרית ואומר לה משהו בהולנדית.
- טוב, הכל התחיל לפני שלוש שנים בערך, אני לא יודע אם אתם
מכירים אבל היה אז מן מכרז כזה שנקרא "מקס פרייס".
זה לא היה מכרז אמיתי, זו בעצם הייתה הגרלה, אתה נותן הצעת
מחיר מגוחכת על מוצר ואם ההצעה שלך היא הגבוהה ביותר ואין
הצעות זהות לה אתה זוכה במוצר.
הזוכה משלם לרוב פחות מעשרה אחוזים ממחיר המוצר ו"מקס פרייס"
האלה מרוויחים מכל הצעות המחיר שאנשים נותנים, יש מן תשלום
מסוים על כל הצעה, תלוי במוצר.
שני הצעירים מסתכלים אחד על השני ומתחילים לצחקק.
- טוב, אז בכל מקרה, לפני שלוש שנים הגרילו פורש בדבר הזה.
אני במקרה ראיתי את זה בעיתון וישר ידעתי שאני חייב את המכונית
הזו.
עשיתי המון סקרים באינטרנט וחשבתי על כל מיני שיטות לצמצם את
מספר ההצעות, בסוף הגשתי עשרים וחמש הצעות מחיר שעלו לי אלפיים
שקל.
- ו...? לשני הצעירים נפתחות העיניים.
- וזכיתי. מחייך חיוך רחב שחושף שיניים צהובות במקצת.
- שילמתי שלושים אלף שקל על אוטו ששווה כמעט חצי מיליון.
כל אחד מהצעירים מוציא אצבע שמנה מהכיס והם מתחילים במלאכת
העישון, לבינתיים המלצרית מגישה למבוגר יותר כוס קפה.
- אתה רוצה קצת? אחד הצעירים מצביע על הסיגריה המאולתרת
ושואל
- לא, תודה.
טוב, אז זכיתי, פה אתם חושבים שהסיפור נגמר?
ממש לא, כאן הוא מתחיל.
אני... הייתי... מ"פ בשיריון, גם במילואים.
חודש אחרי שזכיתי קראו לי למילואים, כל החברה מהפלוגה היו
רגילים לזה שאני מגיע עם פיאט שנת שמונים ואחת אדומה עם
ווינטלטור מותקן שלא עובד, תארו לעצמכם את התדהמה שאחזה בהם.
הוצבנו בבסיס קטנטן שהיה צמוד ליריחו.
לפורש הייתה חניה משלה, החיילים במוצב השקיעו והכינו לה חנייה
מיוחדת, אפילו גג הם עשו מברזנט כדי שלא תתחמם ביום חס
וחלילה.
וככה הכל היה טוב ויפה לכמה ימים.
- לכמה ימים? מישהו שרט אותה? מה קרה?
- לא, יום אחד התעוררתי, השעה הייתה שבע בבוקר, רציתי לשטוף
אותה, אני בא לחניה ו... אין שם כלום!
מה מסתבר? איזה ערבי אמיץ במיוחד הגיע בלילה, עשה חור בגדר עם
כוונה לפיגוע חבלני מן הסתם, רק מה? הוא לא יכל לשלוט בעצמו
כשהוא ראה אותה והחליט שהיא חייבת להיות שלו.
הוא עשה חור ענקי בגדר, חיבר כמה חוטים והתניע אותה, היא כל כך
שקטה שאפילו השומר במגדל לא התעורר, ימח שמו...
- לא הייתה אזעקה או משהו?
- לא, הייתה לי בעיה בסוללה של השלט אז סגרתי את הכפתורים
ידנית, לא דמיינתי שמכונית תגנב מבסיס צבאי.
ידעתי שהיא חייבת להיות איפושהו ביריחו, עוד באותו הלילה יצאנו
למבצע מאולתר, מבצע "אוצר גנוב".
תשעה טנקים נעים בעיר ומחפשים אוטו, אתם יכולים לדמיין
לעצמכם?
לקח בערך ארבעים דקות עד שדיווחו לי שמצאו אותה, היא חנתה סתם
כך באמצע הרחוב, הערבי הזה היה יותר טיפש ממה שהוא היה אמיץ,
ערבי...
בקיצור, אני יורד מהטנק, משתמש בשלט שלמזלי עבד ונכנס.
איך שאני נכנס אני שומע צרחות מהבית ליד וכל האורות בבית
נדלקים, מיד נסעתי אל מאחורי אחד הטנקים, שיגן על האוטו.
סידרתי עוד שני טנקים, אחד מלפנים ואחד מאחור.
אחרי איזה דקה הייתי בטוח שהם זורקים מטענים אז הוריתי לאחד
הטנקים להכניס פגז בבניין.
בתחקיר שהיה אחר כך הסתבר שהם רק זרקו אבנים, יש להם כח
בידיים, לערבים האלה, גם מכוונים לא רע.
- מי היה בבניין?
- היו איזה שמונה, שלושה מהם ילדים, כולם הלכו... כולה
ערבים... אבל בכל זאת לא יפה... ילדים.
כמה ימים אחרי התחקיר התקשרו אלי בשביל שאני אתייצב למשפט, בטח
היו נותנים לי עשרים שקל קנס אבל כבר קרה שקיבלו כלא רציני על
כאלו דברים אז החלטי לברוח, כלומר, אף אחד לא ניסה אפילו
להחזיק בי פה, הייתי חופשי עד המשפט.
סידרתי שישלחו לי את האוטו בספינה ומאז אני חי כאן.
- וואו, איזה באסה, אתה בטוח שאתה לא רוצה לעשן משהו?
- בטוח, אני לא נוגע ברעל הזה.
- אז מה אתה עושה ב"קופי שופ"?
- שותה קפה. לוקח לגימה גדולה מכוס הקפה שלו.
- טוב, אנחנו חייבים לזוז, הולכים לבקר ברחוב החלונות
האדומים.
- יאללה, שיהיה לכם בהצלחה, אל תעשו משהו שאני לא הייתי עושה.
קורץ להם

יום רביעי אחר הצהריים ב"קופי שופ" באמסטרדם.
בחור ובחורה כבני עשרים יושבים ליד שולחן, מעשנים.
ניגש אליהם בחור מעט יותר מבוגר, הוא לבוש בחליפה מחוייטת,
שערותיו משוכות לאחור.
- ישראלים? ישראלים?