פרק 1 - ההישרדות מתחילה

זהו אי נידח באוקיינוס השקט, בו ייאלצו 16 אנשים לבלות עד 39
יום. הם התחלקו לשתי קבוצות- טאקי ופאקונג, בכל אחת 8 חברים.
הם ייאלצו לעבוד ביחד ולשרוד באי. בכל לילה שלישי תבוא אחת
הקבוצות לבית הדין, בו חברי הקבוצה יצביעו אחד מהם לעזוב את
האי. השורדים הם:

קבוצת טאקי (תזוהה ע"י הצבע הכחול)          

מורן מרקוביץ'-רופאה
גל מילר-אצן
רז אברמוב-שדרן ספורט
ערן קרביץ-איש מחשבים
רומן חייקין-שחיין
מרינה קזצקר-מורה
גיא אשל-איש מחשבים
אלי בוירסקי-מבקר ספרים

קבוצת פאקונג (תזוהה ע"י הצבע הירוק)

מיכאל ברוסובנסקי-סופר
טל סוקולצקי-עיתונאי
עדי דרורי-עובדת סוציאלית
בר כפרי-סטנדאפיסט
דני סירוטין-צייר קומיקס
ניקי זינצ'נקו-שחקן כדורגל
עמית פאר-שחקן כדורסל
שחר פלד-עורכת דין

יום 1
הסירות המביאות את המתמודדים הגיעו לאי. כל המתמודדים ירדו
לחוף לפגוש אחד את השני ואת המנחה שלהם- ישראל גלבוע. "שלום
לכל השורדים, ברוכים הבאים לאי. בקרוב תופרדו לשני צדדים של
האי, בהם תקים כל קבוצה את החוף שלה. כל קבוצה תצטרך לדאוג
לעצמה למחסה, כלי אוכל, מצע לשינה, וכל השאר כפי העולה בעיניכם
וכיד הדמיון הטובה עליכם. אני מאחל לשורדים בהצלחה במשחק,
ההישרדות מתחילה עכשיו". אמר ישראל. הוא הסתובב והלך משם, בזמן
שהשורדים לחצו זה את ידי זה וחזרו לסירות שייקחו כל קבוצה לחוץ
שלה.

חוף פאקונג

המתמודדים ירדו מהסירות. הם התחילו לשוחח ביניהם ולנסות להכיר
זה את זה. "חכו שניה, חכו שניה" אמר ניקי והשתיק את כולם.
"כדאי שבאמת נתחיל לבנות פה איזה משהו, אחרי הכל זה המקום
שנחיה בו בשבועות הקרובים". "ניקי תשתוק, אתה אפילו לא יודע אם
אתה תישאר פה עוד שלושה ימים!" אמר מיכאל. ניקי החזיר למיכאל
מבטים זועמים. "בכל מקרה, כדאי שתתחילו לאסוף עצים, כדי שנבנה
פה משהו שנראה כמו אוהל או משהו כזה". כולם התחילו לחפש עצים
הגדולים דיים כדי לשמש למן אוהל. כעבור מספר שעות הם חזרו עם
מספר לא מבוטל של קורות עץ בידיהם. "עכשיו תשימו את הקורות עץ
על הריצה בריבוע ותשימו עוד קרשים זה על זה בקצוות" אמר ניקי.

שחר פלד-עורכת דין, פאקונג:
"אני חושבת שניקי סתם תופס ראש, הוא אומר לנו כל הזמן רק מה
לעשות ועומד בצד ולא עושה כלום וחושב שהוא מי-יודע-מה, ואני לא
חובת שהוא יחזיק מעמד הרבה זמן על האי הזה, כי פשוט לא מגיע
לו. הוא הולך 'תביאו זה, תעשו כך' ויושב בצד, כאילו מי אתה
חושב שאתה? הגענו לאי הזה בשביל לקרוע ת'תחת, לא בשביל לשבת
בצל ולחכות שהמיליון דולר יצנחו לנו לתוך הכיס".

עדי דרורי-עובדת סוציאלית, פאקונג:
"פגשתי כאן כמה אנשים נחמדים, אבל ניקי ללא ספק הוא לא אחד
מהם. הוא שתלטן, הוא מתלהב מעצמו ויש לו אגו נפוח מאוד. אני לא
חושבת שזה הסוג של בנאדם שהייתי מסכימה לבלות איתו על האי
הזה".



בר כפרי-סטנדאפיסט, פאקונג:
"כשהגענו הנה היינו לגמרי מבולגנים ולא היה לנו מושג מהחיים
שלנו, וזה טוב שיש לנו מישהו כמו ניקי שייקח את ההגה בידיים
וישתלט על מה שקורה פה".

ניקי זינצ'נקו-שחקן כדורגל, פאקונג:
"בלי שמישהו היה לוקח פה את הכל לידיים, אף אחד לא היה עושה
שום דבר פה, ואני שמח שהמישהו הזה היה אני, כי ככה הם יפתחו
תלות בי ולא יעיפו אותי מהאי, ואני חושב שזה מעניק לי מעמד של
כוח מבחינת מי עף ומי נשאר".

חוף טאקי

בחוף טאקי התחילה מורן ליצור קשרים עם חברי קבוצתה. לחלק גדול
מהמשתתפים בקבוצת טאקי היו נושאי שיחה משותפים רבים, ויחדיו הם
התחילו לסדר את המחנה.

מורן מרקוביץ'-רופאה, טאקי:
"רוב האנשים פה נחמדים, חבל לי שאני אצטרך להעיף כמה מהם. אני
מקווה שהעובדה שאני לומדת להכיר אנשים ומדברת איתם וזה תעזור
לי להישאר הרבה זמן על האי, או אפילו לזכות במיליון".

רז אברמוב-שדרן ספורט, טאקי:
"הכרתי אנשים, דיברתי איתם קצת. יש פה כמה ספורטאים כך שהיה
לנו הרבה על מה לדבר. מורן היא בסדר, רק שהיא נראית לי קצת...
לא יודע, היא כל הזמן מנסה למשוך תשומת-לב וכאלה, ומלקקת
לאנשים כל הזמן, והיא גם בטח חושבת שזה עוד יעזור לה להישאר עד
הסוף".

מרינה קזצקר-מורה, טאקי:
"מורן היא מאוד נחמדה, דיברנו על הרבה דברים, יש לנו הרבה
נושאי שיחה משותפים. אני באמת חושבת שנסתדר יופי על האי הזה".

יום 2

הלילה הראשון על האי לא עבר יותר מדי בשקט.

גל מילר-אצן, טאקי:
"לא ישנתי כל הלילה! היו פה טונה יתושים וחרקים שכל הזמן עקצו
אותי, היה מאוד לא נוח ופשוט לא ישנתי שניה!"

אלי בוירסקי-מבקר ספרים, טאקי:
"אני אישית חושב שבסך-הכל זה היה חוויה, ולא הייתי מחליף את
החוויה הזו בשום דבר אחר. אני באתי לפה בשביל החוויה. למרות
שאני לא אתנגד לצאת מפה גם עם מיליון דולר..."

גיא מקבוצת טאקי ודני מקבוצת פאקונג הלכו למרכז האי, שם הייתי
תיבת-דואר מאולתרת קטנה, בה חיכו להם הודעות על תחרויות
העתידות להתרחש בין הקבוצות. "היי גיא, מה נשמע?" שאל דני.
"הכל בסדר, איך הולך אצלכם בחוף?" שאל גיא. "מסתדרים... ישנת
בלילה?" שאל דני. "לא ממש..." ענה גיא ושניהם חייכו. הם ראו
פתק מבצבץ מהתיבה. הם לקחו את הפתקים וחזרו כל אחד לחוף שלו.

חוף טאקי

גיא חזר לחוף טאקי והקריא לקבוצתו את הפתק שבידיו:
"תצטרכו להטיל שני דברים-
אחד שמן שני רזה
ואם בתחרות תזכו-
אולי תשנו על זה"
"יש מזרנים!!!" שמחה מורן. "רגע, רגע אבל מה תהיה התחרות?" שאל
גל. "נראה לי שיהיה מעורב בזה לזרוק שני דברים, אחד קל ואחד
כבד" "צודק" הסכים גל. "אני יודע לזרוק דברים כבדים מצויין"
אמר רומן. "ואני יכול לזרוק דברים קלים" אמר גל. "וואי אנשים,
מחר בלילה נישן על מזרנים!!!" אמרה מורן.

חוף פאקונג

"אם בתחרות תזכו אולי תישנו על זה" סיים דני להקריא את הפתק.
"נשמע כאילו ייתנו לנו מיטות או משהו" אמר טל. המתמודדים
התחילו ללכת לכיוון החוף המרכזי, בו ייערכו התחרויות.

החוף המרכזי

שתי הקבוצות הגיעו לחוף המרכזי, לחצו ידיים והחליפו דברים.
"שלום לשורדים" אמר ישראל. "איך עבר עליכם הלילה הראשון על
האי?" שאל. "איום ונורא", "לא ישנו שניה!" נשמעו קריאות מחברי
שתי הקבוצות. "היום נקיים תחרות פרס. הקבוצה שתזכה בתחרות תזכה
בשמונה מזרנים לחבריה. והתחרות היא כזו: במרחק של כ- 10 מטרים
לפניכם משורטט קו. הנה לכם שני פטישים- במשקל 12 קילוגרמים כל
אחד. לפניכם מונחים גם חישוקים קטנים בקוטר של כ- 32 ס"מ.
משימתכם מורכבת משני שלבים: בשלב הראשון כל קבוצה תבחר אחד
ממנה שיזרוק את הפטיש- במטרה שיעבור את הקו. תמשיכו לנסות עד
שתצליחו, וכל פעם שתנסו יזרוק את הפטיש מתמודד אחר. ברגע שאחת
הקבוצות הצליחה להעביר את הפטיש אל מעבר לקו, היא תתחיל את
השלב השני במשימה- במקום בו הפטיש נחת אני אתקע באדמה מוט.
בשלב השני, גם בו כל ניסיון מתחלף מתמודד, תצטרך הקבוצה לקלוע
את החישוק למוט. נטיל מטבע כדי לקבוע איזו קבוצה תתחיל. נציגים
אליי". רומן מטאקי וניקי מפאקונג ניגשו אל ישראל. "עץ" אמר
ניקי בקול החלטי. ישראל הביט ברומן. "נו, פאלי, מה, יש לי
ברירה?" אמר רומן בחיוך. ישראל הטיל את המטבע. "פאלי" הכריז
ישראל. "הקבוצה המתחילה היא טאקי, המנצחת בתחרות זוכה במזרנים.
קדימה!" רומן ניגש לנקודת ההתחלה. הוא זרק את הפטיש, שהגיע
קרוב מאוד לפס האדום- אך לא עבר אותו. תור פאקונג. ניקי התמתח
במקומו, התרכז וזרק את הפטיש, שעבר בהרבה את הקו האדום. חברי
הקבוצה הריעו לניקי. ישראל תקע מוט במקום בו נחת הפטיש. ערן
מטאקי זרק את הפטיש שהחליק מידיו ואפילו לא התקרב לקו האדום.
חברי קבוצת פאקונג החלו בשלב השני. עקב הצלחתו, המשיך ניקי
וזרק גם את החישוק הירוק של קבוצת פאקונג. הוא החמיץ, ונוכח
לדעת שהוא זרק את הפטיש רחוק מדי - עובדה שתקשה על הקבוצה בשלב
השני. אך זה כבר היה מאוחר מדי. גל מטאקי זרק את הפטיש. הוא לא
עבר את הקו האדום. (פאקונג מובילים). עדי מפאקונג זרקה את
החישוק. היא פיספסה. הגיע תורו של רז מטאקי. הוא אחז בידית
הפטיש, סובב אותו מספר פעמים, ובאנחה כבדה שחרר את הפטיש מידו.
הפטיש נחת קרוב מאוד לקו האדום-- אך עבר אותו. רז זכה לתשואות
מצד חברי קבוצתו. "אין לי שמץ של מושג איך ניקי הצליח כל-כך
בקלות להעביר את הפטיש מעבר לקו האדום" אמר רז לגיא. ישראל תקע
מוט ליד מקום נחיתתו של הפטיש של קבוצת טאקי. המרחק בין המוט
של טאקי למוט של פאקונג היה בולט וניכר. תור פאקונג. שחר
מפאקונג זרקה את החישוק הירוק. החישוק פגע במוט של פאקונג-
ונפל. עקב נצחונו, בדומה לניקי, רז המשיך את תורו גם עם
החישוק. הוא הושיט את ידו, השליך את החישוק באיזון מוחלט--
והשחיל אותו למוט. מורן ומרינה מטאקי חיבקו את רז והבנים
מקבוצת טאקי טפחו על שכמו. "יפה מאוד, רז" אמר ישראל. "נראה כי
קבוצת טאקי יישנו הלילה על מזרנים" הכריז בקול רגוע משהו. לקול
אנחות האכזבה מצד חברי פאקונג, כל אחד ואחד מחברי טאקי יצא
מגדרו מרוב אושר. כל קבוצה חזרה לחוף שלה.

חוף טאקי

לחוף טאקי הגיעה סירה גדולה, וממנה ירדו שני גברים חסונים
שהורידו איתם מזרנים. "המזרנים הגיעו!" שמח גל.

גיא אשל- איש מחשבים, טאקי:
"אני שמח מאוד שזכינו במזרנים, כי אין לי מושג איך היינו
ממשיכים לישון בלעדיהם. טוב שרז איתנו בקבוצה, כי בלעדיו לא
היה לנו סיכוי".



רז אברמוב-שדרן ספורט, טאקי:
"אני עשיתי כל מה שיכולתי כדי לנצח, אבל גם כדי להרשים את
הקבוצה. אני חושב שעכשיו  גם אם לא נזכה בתחרות החסינות, עכשיו
הסיכויים שיעיפו אותי מהאי הזה קטנים יותר ממה שהם היו לפני
התחרות היום".


שחר פלד-עורכת דין, פאקונג:
"כל זה רק מוכיח שניקי סתם מבלבל במוח. כי כמה שהוא אמר שהוא
מצוין וזה, הוא לא הביא אותנו לניצחון, אלא בדיוק להיפך. היה
עדיף שמישהו אחר היה זורק את הפטיש הזה והוא היה מגיע קרוב
יותר לקו האדום, וכך היה לנו הרבה יותר קל לקלוע אליו את
החישוק".

ניקי זינצ'נקו-שחקן כדורגל, פאקונג:
"אני דיי התאמצתי, וגם הצלחתי להעביר את הפטיש מעבר לקו האדום
הרבה לפני שטאקי הצליחו, ואני מקווה שהם ידעו להעריך את זה".

יום 3

ישראל גלבוע:
"היום הוא היום השלישי להמצאות 16 השורדים באי. היום תיערך גם
תחרות החסינות הראשונה- שתקבע מי תהיה הקבוצה הראשונה שתיפרד
לשלום מאחד מחבריה, ומי יהיה האדם הראשון שיעזוב את האי".

חוף טאקי

בחוף טאקי ניתן היה לראות כי חברי הקבוצה מתחילים לארגן להם
סדר יום סדיר.

ערן קרביץ-איש מחשבים, טאקי:
"אני קם בבוקר, ואז אני כל יום מחדש חושב 'היי! פה זה לא
הבית! אני עכשיו תקוע עם 7 אנשים שאין לי מושג מי הם באי בודד
ושומם באמצע שומקום!', וזה די מעצבן, כי עוד לא התרגלתי לזה.
אז אני ככה קם בבוקר, אוכל עם כולם קצת אורז, כי מהאורז הזה
ממש אי אפשר לאכול הרבה, ואז אנחנו מתחילים לדבר אחד עם השני,
ככה להכיר זה את זה, משחקים קלפים"

מרינה קזצקר-מורה, טאקי:
"האווירה פה היום די שקטה יחסית, לא נראה לי שאנשים פה באמת
קולטים שעד הערב יכול להיות שאחד מהם כבר לא יהיה פה".

אלי עם גיא מטאקי ודני עם מיכאל מפאקונג הלכו בצהרי היום
לתיבת-הדואר לבדוק מה תהיה תחרות החסינות הערב. הם נפגשו ליד
תיבת הדואר. "מה נשמע?" שאל אלי. "הכל בסדר, איך אצלך?" השיב
מיכאל. "איך המזרנים?" שאל דני עם נימה של ספק כעס ספק אכזבה
בקולו. "למעשה אנחנו די נהנים מהם" אמר גיא. הם שלפו את הדף
הקטן המבצבץ מהתיבה וחזרו כל אחד לחוף שלו.

חוף פאקונג

"תנשמו עמוק
והפעילו הרבה כוח
או שאת אחד מחבריכם
תאלצו פשוט לשכוח"
קרא דני את הפתק שבידו בשובו לחוף פאקונג. "כנראה שנצטרך לצלול
מתחת למים ולהרים משהו" אמר ניקי. "אם צריך לצלול- בטח צריך גם
לשחות" הוסיף טל.
הערב ירד, וכולם צעדו לאיטם לחוף המרכזי.




החוף המרכזי

"שלום לשורדים,מה שלומכם היום?" שאל ישראל. "בסדר" נשמעו
קריאות משני הצדדים. "התחרות היום אינה תחרות פרס רגילה, אלא
תחרות מסוג שונה לגמרי- תחרות חסינות. זהו אליל החסינות" אמר
ישראל ואחז בידו פסלון עץ מגולף בצורה יפה להפליא. "הקבוצה
המנצחת הערב תזכה בפרס השווה יותר מכל תחרות פרס- אליל
החסינות. אליל החסינות יעניק לקבוצה שזוכה בו חסינות מבית-הדין
עד לתחרות החסינות הבאה- שבה היא תפסיד אותו לקבוצה השניה או
תזכה בו למשך שלושה ימים נוספים. הקבוצה המפסידה תלך
לבית-הדין, ושם תבחר באחד מחבריה שיעזוב את האי לצמיתות.
התחרות היום היא כזו: אתם יכולים לראות על המים ששה-עשר מצופים
המסודרים בצורה של שני מעגלים המורכבים משבעה מצופים כל אחד,
ובמרכז כל אחד נמצא מצוף נוסף. ששה-עשר סך הכל- כמספרכם. מתחת
למצוף המרכזי ישנה תיבה. התיבה מהודקת למקומה על-ידי שבעה
תפסנים. מתחת לכל מצוף משבעת המצופים שבמעגל ישנו מעין מתג,
שכשלוחצים עליו הוא מרפה את אחד התפסנים מהתיבה. אבל ברגע
שמרפים מהלחצן- התפסן חוזר לתפוס את התיבה. אם לוחצים על כל
שבעת המתגים בו זמנית- התיבה משתחררת וניתן למשוך אותה למעלה.
אך אם אפילו אחד מהתפסנים ממשיך לאחוז בתיבה- ההזדמנות למשוך
את התיבה כלפי מעלה נמוגה. המשימה שלכם השורדים, היא להתמקם כל
אחד ליד מצוף, לפי קבוצות כמובן. שבעה שורדים ילחצו על המתגים
כשהשורד השמיני ישחרר את התיבה- והכל מתחת למים להזכירכם.
הקבוצה הראשונה שתביא את התיבה בצבע שלה לחוף ותניח אותה לצדו
של אליל החסינות- תזכה בו. השורדים מוכנים? צאו!" חברי שתי
הקבוצות מיהרו למים ושחו במהרה  לעבר המצופים. "שלוש, ארבע
ו-!" נשמע קולה של מורן מקבוצת טאקי. "נו, יאללה איתכם כבר!
מטומטמייייים!!!" נשמע קולו הרועם והזועם של ניקי מקבוצת
פאקונג.

מתחת למים

השורדים משתי הקבוצות כבר הגיעו בשחייה למצופים שלהם והתמקמו
לידם. חברי פאקונג צללו ולחצו על המתגים בזמן שניקי ניסה למשוך
את התיבה למעלה. קבוצת טאקי הצליחה לשחרר את התיבה והייתה בדרך
חזרה לחוף. חברי פאקונג לקחו נשימה עמוקה וצללו שנית, והפעם הם
הצליחו לשחרר את התיבה. הם דחפו את התיבה בכוח, כשהם מדביקים
במהרה את הפער ההולך וקטן בינם ובין קבוצת טאקי. קבוצת טאקי
עלתה לחוף, כשבמרחק קטן מאחוריהם עלתה גם קבוצת פאקונג לחוף.
אך לא מהר מספיק. קבוצת טאקי זכתה בתחרות החסינות הראשונה.
רומן הניף את אליל החסינות בידו בזמן ששאר חברי קבוצתו צהלו
ושמחו וחברי פאקונג, שנית, הפסידו בתחרות. חברי טאקי חזרו לחוף
שלהם לישון, בעוד חברי פאקונג הלכו לבית-הדין, מצוידים
בלפידים, כדי להצביע אחד מחבריהם מחוץ לאי לצמיתות.

בית-הדין

"כאן בית-הדין. פה תצביעו נגד אחד מחבריכם שיעזוב אתכם
לצמיתות. ההצבעה הולכת בצורה הבאה: כל אחד בתורו ייכנס ייכנס
לתא ההצבעה, יכתוב על פתק מי לדעתו צריך לעזוב את הקבוצה, יציג
את הפתק למצלמה וינמק. אך לפני ההצבעה, ברצוני לשאול אתכם מספר
שאלות. ניקי- תפסת הנהגה בצורה חזקה מאוד בימים האחרונים, האם
אתה חושב שזה יפעל לרעתך בהצבעה זו של בית-הדין היום?" שאל
ישראל. "בלי שמישהו היה תופס פיקוד, שום דבר לא היה זז פה. אני
חושב שדירבנתי את הקבוצה לעשות דברים שהם לא היו עושים בלעדיי.
אני ממש לא מתחרט על אף אחד מהצעדים שעשיתי" ענה ניקי. "עדי-
האם היית אומרת שבקבוצתכם התרגלו כבר לחיים באי?" שאל ישראל
שנית. "טוב, תראה, לדבר כזה ולאורח-חיים כזה אני לא חושבת
שאפשר להתרגל בשלושה ימים..." ענתה עדי. "בסדר, אם כן, נלך
להצביע. עדי- את ראשונה" אמר ישראל. עדי קמה ממקומה והלכה לתא
ההצבעה. היא לקחה פתק וכתבה עליו באותיות גדולות: "ניקי". "הוא
נפוח מאוד, הוא מתלהב, הוא מתנשא, הוא נותן לנו פקודות בלי
הפסקה ובעצמו הוא לא עושה כלום, והוא עוד חושב שזה טוב ושזה
יעזור לו". עדי שמה את הפתק בפח הפתקים. אחריה הצביעו טל,
מיכאל, שחר ודני. אחרי דני הלך ניקי להצביע. הוא כתב באותיות
גדולות על פתק ההצבעה "עדי". "היא כזו עדינה ומתחשבת ופגיעה
וזה  בדיוק ההיפך ממה שצריך כדי להישאר על האי". ניקי הכניס את
הפתק לפח הפתקים. אחריו הצביע בר: "עדי". "עדי, את באמת נחמדה,
אבל את חלשה, ואת לא יכולה לעזור לנו בשום תחרות ובשום דבר. אז
אני מצטער, אבל..." הוא הכניס את הפתק לפח הפתקים. שאר חברי
פאקונג הצביעו גם הם, וחזרו לבית-הדין. "ההצבעה הסתיימה, אני
אלך לספור את הקולות" אמר ישראל. הוא הלך לתא ההצבעה וחזר עם
פח הפתקים. "ברגע שאסיים לספור את הקולות, ההחלטה היא סופית.
המתמודד יתבקש לעזוב את שטח בית-הדין מיידית. אני אספור את
הקולות". ישראל פתח את פח הפתקים והחל להוציא ממנו פתקים
ולהקריאם. "עדי. ניקי. עדי. עדי. ניקי. טל. ניקי. זה שלושה
קולות לעדי ושלושה קולות לניקי. פתק אחד לטל". ישראל הוציא את
הפתק האחרון מפח הפתקים, פתח אותו ובהה בו ארוכות. "הבן- אדם
הראשון שיעזוב את האי הוא..." הוא הפך את הפתק וחברי הקבוצה
בהו בשם שהיה כתוב עליו. "ניקי. ניקי, הבא אליי את הלפיד שלך".
אמר ישראל. ניקי קם ממקומו וצעד לעבר ישראל כשלפידו בידו. "באי
הזה אש מסמלת חיים. כך גם הלפידים שלכם מסמלים את חייכם על
האי. ניקי, הקבוצה החליטה" אמר ישראל, וכיבה את לפידו של ניקי.
ניקי צעד לעבר השביל המוביל החוצה מבית-הדין כשלפידו הכבוי
בידי ישראל. "מפגרים! אתם לא יודעים מה טוב בשבילכם?!
מטומטמים!!!" צעק ניקי לעבר הקבוצה בעודו יוצא משטח בית-הדין.
"ההצבעה הסתיימה, אתם רשאים לקחת את הלפידים שלכם ולחזור לחוף
שלכם. אני אראה אתכם מחרתיים בתחרות הבאה. לילה  טוב לכולכם,
ובהצלחה" אמר ישראל לחברי הקבוצה. קריאות לילה טוב נשמעו מצד
חברי פאקונג. הם לקחו את לפידיהם ויצאו מבית-הדין בחזרה לחוף
פאקונג.

ניקי זינצ'נקו- שחקן כדורגל:
"אני חושב שהם עשו טעות גדולה בזה שהם העיפו אותי מהאי, אני
מאוד מאוד מקווה שהם יזדקקו לי בהמשך וזה יגרום להם להצטער על
זה שהם העיפו אותי. זה שהם העיפו אותי ראשון רק מוכיח כמה שהם
חבורת מטומטמים, אז אני שמח שאני לא אצטרך להישאר איתם פה
הרבה".

שיעורי ההצבעה:

הצביעו לניקי: עדי, טל, מיכאל, דני.  
הצביעו לעדי: בר, ניקי, עמית.
הצביעו לטל: שחר.