נישקתי אותך, תוך כדי זה נפרדנו. התפרקתי לגמרי. הייתי שבור
לרסיסים, אבל נשארתי דבוק אלייך. הראש שלי נשאר דבוק אלייך.
הוא נשאר מוטה באלכסון, כמו שהיה כשהתנשקנו. הוא היה מחובר
אלייך דרך הפה הפעור שלי, והשפתיים היבשות שלי,
וגם השיניים הצהובות שלי שניסו לתפוס בך, להחזיק בך, כי גם הם
ידעו בתוך תוכם  שתעזבי אותי. את היית כמו טיפול השורש שעשו לי
בשיניים. הכאבת לי מאוד. הפה נשאר דבוק בגלל הרוק הרב שעבר
בינינו כמו נחל, רק אוויר טוב היה חסר לנו, ושמיים כחולים
ועננים בצורת חיות משונות, וחלומות, חלומות היום חסרים לנו,
יותר מכל אולי, לא הגשמנו כלום.

את יודעת, גם הידיים נשארו דבוקות אלייך, יד אחת, יד ימין, על
הצד הפנימי של הירך שלך. ויד שמאל לופתת את צידך השמאלי, מתחת
לחולצה, האצבעות מתוחות כלפי מעלה, שואפות לפתוח את חזייתך,
דבר שלא עשו עד כה, ולכן ניסו אך לא הצליחו, כי הפרידה את זה
הפסיקה. היד השלישית מיששה לך את החזה, והאצבעות שקעו בתוך
בשרך הרך. אצבע אחת או שתיים ליטפו פיטמות נוקשות וזקורות, אך
הדבר נשכח מהן במהרה. היד הרביעית התחילה לפתוח את רוכסן
חצאיתך במהירות, הפעם הוא לא נתקע כמו תמיד, והחצאית נשרה נפלה
מטה בקלילות. היד החמישית פתחה את כפתורי חולצתך הלבנה. לאחר
זמן מה גם החולצה נפלה כבמגע קסם, והיד השלישית הגבירה את
מלאכת המישוש שאליה הצטרפה גם היד השישית. היד השביעית אחזה
ותמכה את ראשך שלא ייפול, כי אולי הוא כבר נפל פעם, והמחשבות
התרוקנו ובגלל זה עזבת אותי. היד השמינית סימנה "וי" לאות
נצחון, לאות הכיבוש שלי עלייך. כך רכבתי עלייך בסערה, אני
מקווה שתזכרי אותי. נשארתי דבוק אלייך, חלול אומנם ובלי נפש
ואמונה של ממש, אך עדיין איתך, עד לקבר. עד שהמוות יפריד
בינינו.

עכשיו  הנשמה שלי, או יותר נכון מה שנשאר ממנה, מנסה לאסוף
פיסות זמן, להרוויח את הזמן שלא היה לנו ביחד. זה זמן אבוד
שנמצא במקומות משונים. על סוליות הנעליים שלך, על השפתון האדום
המבריק שלך, שרק נמרח כל הזמן, על המשקפיים שלך, על הסדינים
במיטתך, ובעיקר על ציפיות הכריות שלך, מהציפיות חסר לי זמן רב.
זמן רב שהתבזבז על שיחות חסרות תועלת, חסרות תקווה, חסרות
חלומות, וחסרות ציפיות, היו לי הרבה צפיות מחדר המיטות.(להרחיב
ולהוסיף.)

גם על המנורה השרופה בחדרך יש זמן, וגם על המנורה המוארת, גם
על החלון וגם על הדלת. הנשמה שלי מנסה לאסוף זמן אבוד. לאחות
את הנשמה, להרכיב אותה מחדש, פיסה ועוד פיסה של זמנים אבודים,
של דברים שעשינו יחד, ושל חוויות ילדות שרק חלקיקים קטנים מהם
אני זוכר. זה כמו מולקולות של שמסתובבות באוויר, וצריך לאסוף
אותם כמה שיותר ולהכניס אותם לטורבינה כדי שיפיקו אנרגיה,
ויחיו את נשמתי המתנדפת.

ואת רק רצית שהזמן יגמר לי. לקחת את ארבע הרגליים שלך, גנבת לי
את מרבית הזמן וברחת. אז עכשיו אני מחפש זמן אצל נשים אחרות,
ובפינות הרחובות ועל מפתני הדלתות.
אולי גברת הזמן תציע לי את רכושה תמורת מספר שירי אהבה שאכתוב
לה ואז נחייה ביחד לנצח. אני לא צריך אותך יותר גברת הסודות
האפלים. לא נוח לי במחיצתך. עוד מעט רגע דביק זה יתנדף מעצמו
ורק זיכרונות ישארו אלא אם אמכור גם אותם לגברת הזיכרונות
תמורת מספר מועט של רגעי מנוחה במיטתה.