בשוק כולם הכירו את שמואל היפה מהבאסטה של הירקות, בגלל המנהג
המוזר שהיה לו: לחלק מחמאות על המראה של הבחורות הכי מכוערות
שהגיעו לשם.
לא משנה אם היא גבוהה או נמוכה, רזה או שמנה, שחרחורת או
ג'ינג'ית - אם היא מכוערת, היא תזכה לשמוע משמואל היפה הערה
מחמיאה על המראה שלה.
השם "שמואל היפה" לא שיקף כלל את הפנים המעוותות והמכוערת שלו.
השם ניתן לו בצעירותו, כשהיה נער יפה תואר (כמו שמספרים ותיקי
הסוחרים בשוק) ועזר לאביו בניהול באסטת הירקות. אך לפני 16
שנים, כשהיה בן 18 או 19, פרצה בביתם שריפה שגרמה למותו של
אביו, ולכוויות קריטיות בפניו של שמואל היפה. על כל פנים,
כינויו ליווה אותו גם לאחר אותה שריפה.
הרבה סוחרים היו בשוק, אך איש מהם לא הבין מעולם את המנהג
המוזר של שמואל היפה.
למעשה, שמואל היפה, שידע טוב מאד כמה זה לא נעים להיות מכוער,
נהג כך כדי לעשות לנערות ולבחורות, בד"כ היו חסרות ביטחון, טוב
על הלב. הוא שאב סיפוק רב מהמחשבה על כמה בנות שהוא עושה להן
את היום במשפט אחד פשוט. בנות שמעולם לא קיבלו מחמאה על מראן,
אמהותיהן מעולם לא כינו אותן "מלכת היופי", והן כבר נואשו
מהמאמצים הכושלים להשקיע בעצמן. ועכשיו, הן תוכלנה לחזור הביתה
ולספר לחברות (או לאמא) על ההוא מהשוק שהתלהב מהן. "נו, ואיך
הוא היה נראה?" ישאלו החברות (או אמא) בהתעניינות, והבחורה,
רוב הסיכויים, תענה שהוא נראה מצוין. המחשבה על כמות הבנות
שיתארו אותו בתור מישהו שנראה מצוין, גרמה לשמואל היפה הרגשה
אפילו יותר טובה. בגלל זה היה נוהג כך מדי יום ביומו.

ביום קיצי אחד, עברה ליד הבאסטה של שמואל היפה רוני.
רוני הייתה נערה צעירה, ומכוערת בצורה נדירה במיוחד.
כששמואל היפה ראה אותה הוא די שמח, כי הוא ידע שהסיכוי לשמח
נערות כל כך מכוערות גדול יותר מהסיכוי לשמח סתם מכוערות
רגילות.
הוא קם ועזב את הבאסטה שלו מחשש לפספס אותה. הוא נעמד מול רוני
ואמר לה: "איזה כיף לראות בשוק ילדה יפה כמוך".
רוני עצרה. היא הרימה את מבטה, שהיה עד אז נעוץ בריצפה, לכיוון
פניו של שמואל היפה, ואז המשיכה ללכת בשתיקה. שמואל היפה קצת
הופתע מחור התגובה לה ציפה, אבל הוא היה רגיל גם לכאלה. הוא
חזר אל מאחורי הבאסטה שלו לחכות למכוערת הבא שתגיע, או ללקוח
הבא.
ביום שלמחרת שבה רוני לשוק. שמואל היפה הבחין בה, וכבר פתח את
פיו כדי לברכה בשלום לבבי, אך היא הקדימה אותו.
"חזרתי לכאן בגללך. המפגש איתך אתמול עשה לי משהו. אני רגילה
שתמיד יורדים וצוחקים עליי על איך שאני נראית. אבל זה כבר לא
מזיז לי, כי למדתי לראות עד כמה שטחיות ועלובות הערות כאלה,
הערות על מראה חיצוני. אבל דווקא משהו בהערה שלך אתמול היה
מיוחד יותר ועמוק יותר. ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה.
לשנייה אחת, בפעם הראשונה, באמת הרגשתי שאני יפה."
בהתחלה שמואל היפה היה חסר מילים. אח"כ הם החליפו מספרי טלפון
ונפרדו לשלום.
שמואל היפה ורוני היו נפגשים כל יום, קצת לפני שבע, אחרי
ששמואל היפה סיים לעבוד והיה בא לאסוף את רוני עם הסובארו פשע
שלו. פעם היו נוסעים לחוף, או ללונה פארק, או סתם לקנות
גלידה.
לאט לאט, כאילו באורח פלא, הלכה רוני והפכה פחות ופחות מכוערת.
הייתה מסביבה הילה דקה, שהיה מאוד קשה להבחין בה, שאפפה אותה
מאז שהחלה להתאהב בשמואל היפה. שמואל היפה אף הוא היה מאושר
ומאוהב, והאמין שרוני יפהפיה, למרות שזה לא היה לו חשוב כלל.
כעבור חודשיים עברה רוני לגור בדירתו הקטנה והמצחינה של שמואל
היפה.
כל בוקר היה שמואל היפה הולך לעבודה בשוק, וחוזר קצת לפני שבע.
בגלל שעסקי הירקות פרחו, רוני לא הייתה צריכה לעבוד והייתה
דואגת לבית ומבשלת כדי שלשמואל היפה יהיה מה לאכול כשהוא חוזר
הביתה. היא גם דאגה לנקות ולסדר את הדירה, כך שכבר לא הייתה
מצחינה כלל, והיא נראתה בעיני שניהם כמקום היפה ביותר בעולם
והייתה אפופה באושר גדול. קן האוהבים של שמואל היפה ושל רוני.
רוני ושמואל היפה נישאו בחורף. היה זה יום מאושר ויפה. הם ערכו
מסיבה צנועה יחסית, והזמינו רק את האנשים הכי קרובים. הם לא
היו זקוקים להכרה מצד כל העולם.
הם חזרו אח"כ לדירתו הקטנה והיפה של שמואל היפה להמשך חייהם,
או ככה לפחות חשבו.
בשבועות הראשונים הכל עדיין היה מושלם. החיים נותרו כשהיו.
שמואל היפה הוסיף להחמיא לבנות מכוערות שהיו עוברות בשוק.
הידיעה שהוא עוזר ככה לאנשים, הפכה אותו לאדם מאושר ושלם
יותר.

יום סגרירי אחד, עברה ליד הבאסטה של שמואל היפה מלאני.
מלאני הייתה בחורה שבאה לפני מספר שנים מקנדה לשנה בקיבוץ
והחליטה להישאר בארץ.
כששמואל היפה ראה אותה, כל מה שיכול היה לזהות זו דמות נשית עם
ברדס גדול על הראש, שהסתיר את פניה. היה זה לבוש אופייני לבנות
מכוערות, ולכן הוא עזב את הבאסטה שלו, נעמד מול מלאני ואמר לה:
"את יפהפיה ואין לך שום סיבה להסתיר את זה".
מלאני עצרה. היא הרימה את מבטה שהיה  נעוץ בריצפה לכיוון פניו
של שמואל היפה, ואז המשיכה ללכת בשתיקה. שמואל היפה הופתע ממש,
ולא בגלל חוסר התגובה לא ציפה. כשהרימה מלאני את פניה לעברו,
הוא ראה שהיא בעצם יפהפיה אמיתית, שמעולם לא ראה כמותה. אבל
הוא התעשת מהר וחזר אל מאחורי הבאסטה לחכות למכוערת הבאה
שתבוא, או ללקוח הבא.
ביום שלמחרת, שבה מלאני לשוק. שמואל היפה הבחין בה, וכבר פתח
את פיו כדי לברכה בשלום לבבי, אך היא הקדימה אותו.
"חזרתי לכאן בגללך. המפגש איתך אתמול עשה לי משהו. אני רגילה
שתמיד מחמיאים לי על המראה שלי, ותמיד זה נראה לי נורא שטחי
ועלוב. אבל דווקא משהו בהערה שלך אתמול היה מיוחד ועמוק יותר.
ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה. לשנייה אחת, בפעם הראשונה,
באמת הרגשתי שאני יפה."
בהתחלה שמואל היפה היה חסר מילים. אך הוא לא היה צריך לדבר, כי
מלאני החלה לדבר ולדבר, לרוב שטויות וסיפורים ששיעממו אותו, כך
עד השעה שש וחצי, אז הם נסעו בסובארו פשע של שמואל היפה לדירה
של מלאני היפה.
רוני התאכזבה כששמואל היפה חזר הביתה מאוחר מהרגיל, אך היא
כמובן האמינה לו כשהתנצל וסיפר לה שהוא הלך עם חברים מהשוק
לשחק סנוקר אחרי העבודה.
וכך החלה מלאני לבקר את שמואל היפה בבאסטה שלו כמה פעמים
בשבוע, ומשם הם היו ממשיכים לדירתה. רוני לא אהבה את זה שיוצא
לה לראות את בעלה פחות ופחות, אך היא אהבה אותו מאוד וידעה שגם
הוא אוהב אותה, לכן האמינה שהוא באמת החל להתמכר למשחק
הסנוקר.
לאט לאט הפכה מלאני ליפה אף יותר, ככל שהדבר יכול להיות אפשרי.
הייתה מסביבה הילה דקה, שהיה מאוד קשה להבחין בה, ואפפה אותה
מאז החלה להתאהב בשמואל היפה.
שמואל היפה אף הוא היה מאושר ומאוהב, אך לא במלאני, כי אם
ברוני. למלאני לא הייתה שום משמעות בעינו והוא פשוט נהנה
מהעובדה שהייתה כה מנצנצת, וממבטי הקינאה שהיו נשלחים לעברו כל
פעם שהייתה באה לבקרו בשוק.
למעשה, הוא הפך שם לסוג של אגדה. כל פעם שהיה צועד שם יד ביד
עם מלאני היו כל הסוחרים מוחאים לו כפיים. השמועה על כך שבעזרת
חלוקת מחמאות לבחורות מכוערות הוא תפס בחורה מושלמת כמו מלאני,
עברה מפה לאוזן ועשתה את שלה.
המצב נראה די אידילי.

רוני התבשלה עם החשדות שהיו לה משהו כמו שבועיים. היא הרגישה
את זה עוד קודם, אך זה היה עוד מוקדם מדי להתחיל לחשוד.
המחזור איחר כבר די הרבה זמן, והגיע הזמן לבדוק מה קורה. אז
מבלי לספר לשמואל היפה היא הלכה וקנתה את הערכה, שהודיעה לה
שהיא לא טועה. רוני הרתה לשמואל היפה.
כששמחה גדולה בליבה היא הלכה לשוק לספר לשמואל היפה את הבשורה
המשמחת, אך משהתקרבה לבאסטת הירקות, היא ראתה ששמואל היפה לא
נמצא שם לבד. ישבה איתו מישהי מהממת, יפה כמו שרוני לא ראתה
בחייה.
רוני המשיכה להתקרב, הפעם לאט יותר, אך לפתע נעצרה. היא חשה
כאילו לבנה ענקית נפלה לה על הראש.
שמואל היפה נישק את מלאני היפה. ועוד פעם. ועוד אחת.
רוני לא יכלה לעצור את הדמעות. היא תפסה לה מקום מסתור ושהתה
בו עד השעה שש וחצי, אז ראתה את שמואל היפה ומלאני עוזבים את
השוק כשהם הולכים יד ביד וכל הסוחרים מוחאים להם כפיים.
רוני המשיכה לעקוב אחריהם. היא ראתה אותם נכנסים לסובארו פשע
ומיהרה לתפוס מונית. היא הורתה לנהג לנסוע אחרי הסובארו פשע.
כך עקבה אחריהם עד שראתה אותם נכנסים לדירה של מלאני היפה.
רוני חזרה הביתה שבורה ומרוסקת. השימחה שמלאה אותה אחרי שביצעה
את הבדיקה התחלפה בעצב גדול. אך כשבעלה חזר הביתה וסיפר על איך
היה בסנוקר, החל זעם להשתלט עליה ולגבור על העצב. מההילה שלה
כבר לא נותר דבר. היא רצתה דבר אחד - נקמה.

רוני לא נרדמה באותו הלילה. היא הייתה עסוקה מדי בתכנון
תוכניתה.
בבוקר, אחרי ששמואל היפה נשק לה ויצא לעבודה, היא שלפה
מהארונית שליד מיטתו את האקדח שלו, התארגנה וירדה למטה.
היא שוב עצרה מונית, וביקשה מהנהג שייקח אותה לכתובת ביתה של
מלאני.
היא דפקה על דלת דירתה ומלאני פתחה אותה כששיערה הבלונדיני
היפה פרוע במקצת, ובעודה לבושה בכותונת לילה. "שלום..." היא
מילמלה, "מי את?"
רוני לא ענתה. היא הדפה את מלאני לתוך דירתה וסגרה אחריה את
הדלת. לאחר מכן שלפה את האקדח של שמואל היפה ולפני שמלאני
המטושטשת הספיקה לעשות משהו, היא כבר הספיקה לטעון אותו, לברך
את מלאני היפה בברכת "אסטה לה ויסטה, בייבי", ולשלוח אותה
לעולם הבא.
אחרי שסיימה עם החלק הראשון של תוכניתה היא מהרה להסתלק משם.
אך מבחינתה כלום לא נגמר. היא הייתה נחושה להרוג גם את שמואל
היפה.
רוני הגיעה לשוק מהר יחסית. היא חתכה לשניים את זרם האנשים
הצפוף בהליכתה החדה, כאחוזת דיבוק.
פניה היו כעת מכוערות אפילו יותר מכשראה אותה שמואל היפה
לראשונה. היא לא ראתה או שמעה אף אחד ושום דבר, עד לרגע בו
קלטה מרחוק את באסטת הירקות.
היא הגבירה את קצב הליכתה. האורות שמולה החלו להתערבב
ולהתעמעם. האקדח שבכיס מעילה הורגש היטב. היא שלחה אליו את
ידה...
כשפתאום
יד גברית נגעה בה קלות מאחורה. היא הסתובבה בבהלה.
יוסי, אחד הסוחרים הצעירים בשוק, שגם רכש הערצה רבה לשמואל
היפה, עמד מולה ואמר: "אהלן בובה, מה פצצה כמוך עושה בשוק על
הבוקר?!"