היער היה אפל מאוד והיו רעשים מבעד לשיחים של יצורים שזזים שם
תיארתי לעצמי שזה בטח הפניניים ואין סיבה לדאוג, המשכתי ללכת
בין העצים והיה כמעט חושך מוחלט אך בגלל שהשמש הפציעה היה אור
מעומעם של זריחה. לפתע קלטתי מרחוק בית עשוי עץ שנראה ישן מאוד
ותיארתי לעצמי שזה בטח הבית של סבא, אני לא יודע אם כדאי לי
ללכת לשם אחרי הכל הבטחתי לא ללכת אבל הסקרנות, הסקרנות גרמה
לי ללכת כמה צעדים קדימה עד שהייתי ממש קרוב אל הבית נשענתי על
עץ והבטתי לעבר הבית.  
הבית נראה נטוש אבל בכל זאת החלטתי שאם לא עכשיו אז לעולם לא.
נכנסתי לתוך הבית שהיה חשוך לחלוטין "מישהו בבית? הלו?" לפתע
הרגשתי צל מאחורי רעדתי "מי אתה?" נשמע קול צרוד ומרושע
"אהה..אני קלייב הבן של אליסיה ושל אדמונד..אנחנו משפחת
קסריר." "מה?! אתה הבן של אליסיה, הבת שלי" הבנתי מהר מאוד
שאני מדבר עם סבא אבל המשכתי לרעוד ולא היה לי את האומץ
להסתובב אליו "תסתובב אליי אני רוצה לראות אותך..." אמר סבי
שהיה בעל קול מאיים במיוחד ומה יכולתי לעשות?..הסתובבתי אליו
"אה..אתה יפה כמו אימא שלך..." הוא היה איש זקן בעל עיניים
בצבע תכלת בוהק ואישון קטן מאוד , לא היו לו הרבה קמטים אבל
הגב שלו היה מכופף מעט, שיערו היה שחור וארוך מאוד,היה לו זקן
תיש והוא היה לבוש בגלימה שחורה "אתה סבא שלי?" שאלתי את השאלה
שהתשובה לה כבר הייתה ברורה לי "אם אתה הבן של אליסיה ואדמונד
קסריר... אז כן!" השיב "חיפשת אותי?" שאל הזקן "למען האמת אבא
אסר עליי לבוא לכאן אך הסתקרנתי מאוד לראותך.." "ידעתי שתחזור
אליי... אהבתי אותך מהרגע שראיתי אותך... אך הוריך שוטים הם
עשו שטות נוראה שהתחברו יחד..."
"כן, יתכן, אבל לפחות משהו טוב יצא מזה..." התגאיתי בעצמי
"אכן... אתה מוכן ליעוד שלך?" שאל תוך מבט חודר לעיני "ומה הוא
היעוד שלי? גם אבא אומר שיש לי יעוד אבל אני מבין ששנכם לא
מתכוונים לאותו הדבר..." "היעוד שאבא שלך רוצה לתת לך הוא יעוד
של מכשף זקן בישיבה של המועצה לטובת עולמנו... פחח..." רואים
שסבא זלזל באבא שלי אבל מה יכולתי לעשות? הם אויבים. "ומה
בדיוק היעוד שאתה מעוניין שיהיה לי?" "אתה תהיה מכשף חזק בעל
כוחות ללא גבול, אתה תהיה מעורר פחד בכל מי שיתנגד לך..." אמר
סבי כרואה כבר את החזון "אבל השאלה היא אם אני מעוניין ביעוד
הזה..." הרהרתי בקול רם "אין סיבה שלא תירצה! אתה תהיה עשיר
חזק, בן אלמוות..." "אתה גם מכשף חזק ומעורר פחד... ואני לא
רוצה להיות מה שאתה, אחרי הכל אתה מתבודד וחי בבית ישן באמצע
היער..." "כן, זה בגלל שאני נכשלתי בניסיון לנצח את המועצה
לטובת עולמנו.." הרהר סאבי "למה ניסת לנצח אותם?!" "כדי להיות
השליט הדומיננטי של העולם, אני שולט אך ורק ביער הזה, כל מי
שנכנס לפה מודע לכך שהוא נכנס לשטח שלי..." ציין סאבי "אני לא
ידעתי שזה השטח שלך! אבא אמר שהוא אפילו לא יודע אם אתה
כאן..!" "אבא שלך אמר את זה רק כדי שלא תכנס לכאן ותחפש אותי,
הוא לא רוצה שניפגש." "כן, אני יודע, כפי שאמרתי לך הוא אסר
עליי..." "אז למה בכל זאת באת לפגוש אותי...?" "כי עליי אף אחד
לא מצווה!" כעסתי "כן, אני רואה את זה, כבר יש בך את הרוע
הפוטנציאלי הדרוש!" שמח סאבי "תראה אני לא רוצה להיות רשע ובטח
שלא להלחם נגד אבא שלי" "אז... אתה לא רוצה ללמוד כשפים?" פיתה
אותי סבא "כן, אני רוצה, אבל לא למטרות האלה" הוספתי "טוב,
אנחנו כבר נראה לאיזה מטרות תשתמש בהם, אבל כדי ללמוד אותם
עליך לחיות כאן, איתי."

"לחיות כאן? כלומר ביער הזה?" "כן, זה לא כל כך רע שמתרגלים
לזה.." חייך "אני לא יודע, אבא שלי בחיים לא יסכים לי..."
"אביך לא חייב לדעת..." אמר סבא בערמומיות "אתה יודע שהוא ישים
לב שאני לא נמצא!" ציינתי "והמקום הראשון שהוא יחפש יהיה כאן"
הוסיף סאבי "נו, אז איך לעזאזל אני אשאר כאן?" כמעט צעקתי "אני
אטפל בזה..." לחש סאבי "ליבנתים בואו היכנס, אני אלמד אותך כמה
כשפים למתחילים.." אמר סאבי בעוד הוא נכנס לתוך הבית ואני מן
הסתם אכנס אחריו מה יש לי להפסיד? שקעתי במחשבות "אתה מודע לכך
שעוד לא אמרת לי את שמך?!?" "חח..שמי קלייב" "קלייב?!" "יש
בעיה עם השם?" "לא, פשוט, זה לא שם ששומעים כל יום..יש לו
פירוש?" "לא שידוע לי עליו..."  "טוב, אם אמך בחרה את השם הזה
בטח יש לו פירוש כלשהו... אני תמיד אמרתי לה שמתי שיהיה לה ילד
היא תקרא לו בשם בעל משמעות כי אחרי הכל לנכד שלי יש הרבה
משמעות..." התגאה סבא ואני אהבתי איך שהוא מתפאר בי, גם אבא
התגאה בי אבל הוא לא התעניין כמו סבא "בואו לחדר שלי יש שם כמה
ספרים עם כשפים למתחילים שאני רוצה שתנסה.." סבא הלך לעבר החדר
החשוך ואני הלכתי אחריו היה שם נר אחד שבקושי העיר ויכולתי
לראות רק את הספרייה הענקית שסבא שלי חיפש בתוכה את הספר
המסוים "נו איפה זה? דווקא שצרכים משהו.."
נסתי לעזור "תתאר לי איך הוא נראה אני אחפש גם.." "לא אין
צורך.. הנה זה!" סבא הרים ספר ישן ועבה במיוחד ומלא אבק היה
עליו "זה זה!" אמר בשמחה "בואו נראה...ממ...נתחיל בכישוף פשוט!
אבל קודם כול אתה צריך שרביט!" "שרביט?" שאלתי "כן!" שמח סאבי
"אני אביא לך את השרביט הנדיר ביותר שקיים! שרביט שאני עשיתי
בעצמי, הוא נועד רק לאנשים שעוצמת כוחם כשלי..לא חשבתי שאי פעם
משהו ישתמש בו, אבל עכשיו שאתה כאן.." אמר סאבי בהתרגשות והביא
קופסה ישנה "השרביט בפנים?" שאלתי התלהבות "כן.." פתחתי את
הקופסה ושרביט יפיפה נגלה לעיניי שרביט עשויה זהב קל ואבן
סגולה ונוצצת בקצה שלה "וואי תודה סבא!" "תנסה אותה נראה אם
היא מתאימה לך" נופפתי בה לעבר הספר הישן והספר יתרומם באוויר,
רציתי להעביר עמוד ונעבר עמוד כול רצוני התגשם ורק בעזרת
מחשבה, זה היה מדהים! "אני רואה שיש לך כישרון בשפע!" שמח סאבי
"זה ממש מדהים!" שמחתי והמשכתי להרים בביתו של סבא דברים
באוויר..

באותו יום החלטתי סופית, אני אשאר אצל סבא, לא משנה מה אבא
רוצה! אלו החיים שלי ואני אחליט איך לחיות אותם! אומנם אני ממש
לא בטוח לגבי היעוד שלי אבל כשפים אני בהחלט רוצה ללמוד.
הגיע הבוקר ואני פיהקתי את הפיהוק של חיי בתוך חדר מצומק בו שם
אותי סבא "אהה.." "אז קמת?" שאל סבא מהמטבח "כן..מה השעה?"
נמנמתי עדיין "השעה 6 " "מה 6?!?!" שאלתי בתדהמה מכווין שאני
לא רגיל לקום בשעות כאלה מוקדמות  "קדימה קום כבר תפסיק להתעצל
יש בפנינו יום ארוך.." אמר סבא בעוד הוא עומד ליד הדלת של חדרי
מחייך "נכד יפה שלי..אתה נראה בדיוק כמו אמך.." משום מה הוא
הזכיר לי גרסה חדשה של מאורה "טוב, כדי שתתלבש ותבוא למטבח.."
אמר סבא בעוד הוא מסתובב ופונה לעבר המטבח "הכנתי לך ביצים,
ככר לחם, מיץ פנינים טבעי ו..." עכשיו אני בטוח! הוא הגרסה
החדשה למאורה..אחח.. מאורה מעניין מה את עושה עכשיו... בטח
מנקה את הבית הריק מהבעלים, כלומר אני ואבא.."נו אתה כבר מוכן?
האוכל יתקרר..." "כן סבא..." אמרתי בעייפות "טוב תואכל מהר
ונתחיל ללמד אותך כישופים חדשים.." אחח..המילה כישופים גורמת
לי לחזור ולחשוב על העולם האמיתי כלומר העולם בו גדלתי איך
האנשים שם תמימים הם לא יודעים שיש עולם אחר, עולם בו קיימים
דרקונים ומכשפים..."סיימתי סבא!" "סבא העיף מבט באוכל שנותר על
השולחן ועל מיץ הפנינים ממנו לא שתיתי "למה לא שתית ממיץ
הפנינים שהכנתי? הוא טוב!" "אהה... אני מעדיף שלא..." היססתי
"כרצונך" אמר סבא בביטחון ולגם בשתי שניות את כול המשקה
"לבריאות." חייכתי "תודה. נתחיל?" בדיוק לפני שהתכוונו להתחיל
נשמעה נקישה בדלת  "אייבן! אני יודע שאתה כאן! פתח לי!" זה היה
הקול של אבי שקרא לסבא "מה אתה רוצה?!" ענה סאבי מבפנים "אני
יודע שהבן שלי אצלך, פתח את הדלת!" "אין סיכוי הבן שלי נשאר
אצלך! הוא רוצה להישאר אצלי, נכון קלייב?" "אהה..." לא ידעתי
מה לענות לו אם אני אגיד לא סבא יעלב ואם אני יגיד כן אבא
יעלב.."נו מה אתך? תגיד לאביך שאתה רוצה להישאר איתי!" ציווה
סבא ואני לא אוהב שמצווים עלי " אני עדיין לא החלטתי אם אני
רוצה או לא!" פקדתי "פתח את הדלת!!" צווח אבי ששמע את השיחה
מבחוץ "תחליט  קלייב אתה נשאר או הולך?..." סבא הציב בפני
אולטימטום "אהה." "קלייב צא החוצה רגע אני רוצה לדבר אתך..."
ביקש אבי "סבא הנח לי לצאת לרגע." "כרצונך, רק אל תשכח מה
שמובטח לך אצלי" אמר בערמומיות "אני לא אשכח." הדלת נפתחה לבד
ואני יצאתי החוצה, אבא חיכה לי בחוץ "אבא!" קראתי בשמו "למה
הפרת את הבטחתך??" שאל אבי בנימת אכזבה "מצטער אבא אבל זה נראה
לי אבסורדי להיות ליד סבא שלי ולא לבקר אותו.." אמרתי שראשי
מופנה מטה "אני מבין." "באמת?" התלהבתי "ואני סולח לך" "תודה
אבא" חיבקתי אותו "אבל אתה לא נשאר עם סבא שלך!" ציווה אבי
ואני ממש לא אוהב את הטון הזה ועל הפרנציפ אני נשאר "אבא אני
נשאר!" כעסתי "אתה לא יכול לעשות לי את זה, אתה בני היחיד.."
אמר אבי בקול מייבב אבל את ההחלטה שלי כבר עשיתי, סבא נותן לי
את האפשריות שאבא לא נותן לי, הוא נותן לי זכות בחירה להחליט
מה יהיה היעוד שלי הוא אומנם בונה על מכשף אכזר ורב כוח אך לא
מונע ממני את השאיפה להיות אדם אחר "אבא." אבי הרים את ראשו
שעיניו נוצצות "להתראות." הפינתי את ראשי לעבר הבית של סבא
ונכנסתי פנימה "לא! קלייב, אל תעשה את זה! אתה לא יודע למה אתה
נכנס!!!" אך זה היה מאוחר מידי ואני כבר התעלמתי מדבריו. "יפה
קלייב, עשית את ההחלטה הנכונה" אמר סאבי בסיפוק "אנחנו עוד
נראה אם עשיתי את ההחלטה הנכונה..." לא נתתי לו ליהנות מהספק
"טוב, נתחיל..." בעוד אני מתחיל להתאמן בכשפים אבי המשיך לזעוק
בשמי בחוץ עד השעות הקטנות של הלילה וסאבי יתעצבן מאוד מכך
ואני... ובכן אני המשכתי להרהר האם עשיתי את ההחלטה
הנכונה..."

הבית של סבא אומנם נראה כמו צריף קטן מבחוץ אך מתוך סיור מודרך
בביתו גילתי שהמקום מרווח ואפל מאוד כיאה לבית מכשף, אני
העברתי את עצמי לחדר אחר מהחדר הקטן בו שם אותי סבא. בבוקר
מיהרתי אל החלון לראות אם אבי עדיין שם אך הוא כבר לא היה שם
והרגשתי במקום כלשהו צער שנפרדתי בצורה כזאת מאבי שכול כך חיכה
ליום הזה שאחיה אתו בעולם הזה...
מהיום הזה ואילך אני וסבא התאמנו כל יום ולמדתי דברים חדשים
השאיפה של סבא הייתה להפוך אותי למכשף חזק, חזק יותר ממנו על
מנת שאני לא אעשה את הטעויות שהוא עשה.
עברו כך 4 שנים ואני נשארתי אותו דבר כביום שבו הגעתי הנה וגם
הרגשתי עדיין בן 18.
הייתי מיומן מאוד בכישוף ולכול מקום שאני וסבא הלכנו התפארתי
ביכולתי והרשמתי נערות בגילי, כולן נפלו בקסמי והתאהבו בי עד
מעל הראש את כולן דחיתי והשלכתי, שברתי את ליבן, הרגשתי רע
ואהבתי את ההרגשה, הרגשתי בלתי מנוצח הרגשתי שאין דבר בעולם
שאני לא יכול לכבוש או להביס וסבא טרם המון להרגשה הוא שטף לי
את המוח בכמה שאני חזק ובלתי מנוצח ואני בלעתי כול מילה
שלו...כי זה התאים לי. אני לא יודע מה קרה עם אבא אם הוא עדיין
בעולם הזה או שהוא חזר לעולם האחר, אין לי מושג ואני משתדל שלא
להקדיש לזה הרבה מחשבה, טוב לי איך שאני, לא חסר לי כלום או
לפחות ככה חשבתי.
בניתי את הטירה שלי במו ידי או שיותר נכון להגיד במו כשפי. סבא
עבר לגור איתי בטירה שלי ואהב את העיצוב והתרשם מהמבנה המשליט
טרור ופחד, מבנה שאיש לא מעז להתקרב אליו ואם כן מעיז - יש שני
דרקוני אבדון בחוץ שעומדים על המשמר,  אהה, שכחתי להזכיר, יש
לי צבא משלי ולפי הסקר היום אני המכשף הכי חזק בעולם וידעתי
שהיום בו אאלץ להילחם באבי ובכול הדברים בהם האמין, מועצת
השלום לעולמנו, מאוד קרוב...

בסופו של דבר הפכתי להיות כול מה שסבא רצה: מכשף אכזר, רב כוח,
מעורר אימה, בלתי מנוצח והכי חשוב חזק יותר ממנו וחכם מספיק
כדי לא לחזור על הטעויות שלו! "קלייב, בני" סבא כבר לא מעז
לקרוא לי נכד בשבילו אני הבן שאף פעם לא היה לו "כן אבא" ואני
שינתי את הסבא לאבא. אני כול כך גאה בך, הגשמת את כול
שאיפותיי, דרך אגב בחוץ שורה של נערות בוכות.." "אהה....." לא
היה נעים לי לומר מה שעשיתי להן "אני גאה בך! שיבכו כך
צריך..חח.." סאבי היה מאושר מהדבר ולפתע כול הגבולות שלי
והמוסריות שהעניקו לי הורי שהייתי קטן נשכחו ואני תוהה אם
לשכוח אותם הוא הדבר הנכון לעשות אבל אני לא מתעמק בזה יותר
מדי, קלייב הישן היה ללא חברה היה המופנם שייך לעבר  היום אני
קלייב הבלתי מנוצח והמבוקש בידי הבנות! "סבא אומנם יש לי הרבה
כישופים רבי עוצמה אך היה תמיד כישוף אחד שרציתי שתלמד אותי.."
"ומה הוא?" "ובכן אבא אמר שאז שהוא ואימא היו מתראים ביער יצאת
אליהם ושלחת מן ניצוץ סגול כזה, מה היה הכישוף הזה?." שאלתי
בהתעניינות "ובכן זה אחד מהכישופים החזקים ביותר אולי אפילו
הכי חזק..." "למד אותי אותו!" פקדתי "ובכן קוראים לו :
טייקלייף" "לקחת חיים?" "כן זה הפירוש של המילה, הכישוף הזה אף
פעם לא נכשל בהמתת מישהו, הוא בעל עוצמה רבה.." נראה שסבא לפתע
שקע במחשבות ואני חושב שהוא נזכר ביום בו הוא הרג את אבא "אז
אבא.." "כן." יצא ממחשבותיו " למד אותי את הכישוף הזה!" "אני
לא יודע...אתה צריך להישבע לי לנאמנות, אני לא לימדתי את
הכישוף הזה לאף אחד והוא כישוף שאני הכנתי בעצמי ואם אני מלמד
לך אותו אני צריך להיות בטוח שלא תשתמש בו נגדי" סבא לפתע דיבר
בשיא הרצינות "על מה אתה מדבר אבא אני אף פעם לא העלה בדעתי
לפגוע בך.." זה היה אחד מהמשפטים האלה שרק אומרים ואף פעם לא
עושים ונראה שסבא קלט את זה "תשבע לי!" ציווה עליי ואתם יודעים
כמה שאני לא סובל שמצווים עליי, אבל נשבעתי.
סבא לימד אותי את הכישוף הרב עוצמה הזה ואני הרגשתי שסבא נפחד
ממני אחרי הכול הנשק האחרון שלו נגדי גם התגלה אלי "קלייב אני
חושב שהגיע היום שתמלא את ייעודך ותשלוט בעולם הזה!" "למה אתה
מתכוון?" ידעתי למה הוא מתכוון "תנצח את המועצה לטובת
עולמנו!!" צעק סאבי "אהה..זה.." ניסתי להעביר נושא "כן זה!"
"אולי פעם אחרת...." "אתה מנסה להתעלם מהיעוד שלך? אתה צריך
לשלוט בעולם! אתה הבן שלי!" אמר סבא בגאווה "אני לא צריך לנצח
אותם גם ככה אני יודע שאני יותר חזק מהם.." ניסתי להתחמק בשנית
"אולי אתה יודע אבל העולם לא יודע וזה מה שחשוב!!" צווח סאבי
"בסדר!" נהמתי "אני אעשה את זה, אני אשלוט בעולם!" נכנסתי
לאקסטאזה "כן! מחר!" אמר סאבי "כבר מחר?." "יש לך בעיות עם
זה?" שאל סאבי בחשדנות "לא....פשוט חשבתי שנתאמן או לפחות
נתכנן את הרגע....." "אין צורך לתכנן! פשוט נחסל את כולם!" אמר
סאבי בשנאה "אוקי.." הסכמתי בלית ברירה.
באותו לילה לא ישנתי, חשבתי על כול הדברים שעברתי שהייתי בעולם
הקודם, את הנערה שאהבתי בסתר, את בריון השכונה שהתעלל בכולם,
את החנון שממנו הייתי תמיד מעתיק...חשבתי על מאורה הנודניקית
ועל השומרים הנאמנים... על מר טורט ש"בזכותו" הגעתי הנה...
וחשבתי על אבא בזמנו... אני פשוט לא מאמין שמחר אני הולך להרוס
את כול הדברים שאבי האמין בהם... אני רק מקווה שלא אאלץ להילחם
בו...

הגיע הבוקר ועם הזריחה נאלצתי להתעורר "קדימה קלייב!! זהו היום
הגדול, תתעורר!!" הרגשתי שסבא לא ישן כול הלילה כמוני אבל
בניגוד אלי זה היה מהתרגשות אצלי זה היה בגלל הפחד והספק "אני
קם אני קם..." מלמלתי "אני כול כך גאה בך.." נכנס סאבי לחדר
מחייך לעברי ואני השבתי לו חיוך באי רצון אני לא הרגשתי כול כך
גאה בעצמי...."קדימה תתלבש הכנתי לך אוכל..אין לנו את כול
היום." סבא דחף אותי לקראת המעשה המיועד ואני רק ניסתי לדחוק
אותו. התיישבתי לאכול והרגשתי את המבטים החדים של סבא בתוך
הגרון, ואלו היו מבטים יותר גרועים משל מאורה, הוא כבר לא יכל
לחכות שנצא לדרך ואני ניסתי לאכול הכי לאט שאפשר.."נו...אתה לא
חייב לשתות את המיץ קדימה!" ואני כדי למשוך זמן שתיתי את המיץ
הדוחה, כידוע מיץ פנינים טרי, הכול כדי למשוך את הזמן מהרגע
המיוחל! "סוף סוף סיימת?? זה כבר היה נראה כאילו אתה מנסה
למשוך זמן...." ההשערה של סבא הייתה נכונה.
יצאנו החוצה ותוך שתי שיניות הגענו למול שער הממלכה שאבא סיפר
לי עליה כול כך הרבה "וואי זה ממש יפה פה..." התפארתי "זה לא
כול כל יפה..הממלכה שלנו יותר יפה.." אמר סבא בציניות הרי
הממלכה שלנו נראת כמו קבר אחד ענק ובתוכו שוכנת לה ממלכת האופל
שלי "תיפתחו את השערים!" צעק סבא אל השומרים "אנחנו לא פותחים
את השער לאנשים כמוך!" אמרו השומרים פה אחד "לאנשים כמוני?
הנער הזה כאן הוא קלייב הבן של אדמונד קסריר!!" הרגשתי שסבא
משתמש בי כתחבולה להיכנס פנימה ולא אהבתי את זה "אנחנו נבדוק
אם דבריך נכונים ואם דבריך נכונים, מה רצונך?" "ובכן.." שיקר
סבא "הוא רצה להשלים עם אבא שלו." "בסדר גמור" שני השומרים אשר
דיברו אתנו מחור קטן בשער הסתובבו והלכו לדרכם "למה אמרת את
זה??!" התעצבנתי "כי זאת הדרך הבטוחה לקבל אישור כניסה מאביך
הוא בטח מת להשלים אתך.." סבא חייך חיוך ערמומי שכזה "נו
מילא..הוא מת להשלים והוא בהחלט "יזכה" למות..." סבא צחק צחוק
מרושע שגרם לי לצמרמורת, זה היה צחוק השנאה, צחוק הנקמה לה
חיכה זמן כה רב ואני החלטתי לא השתתף בנקמה הזאת, אני אהרוג את
כול מי שמשתייך למועצה הזאת ואחרי שהביס אותם אהרוג את סבא!
אני אמשול לבד! ולגבי אבא..עדיין לא החלטתי.....
השומרים חזרו חזרה "בסדר, אתם יכולים להיכנס." ברגע שהשומרים
פתחו את השער אני וסבא התנפלנו על כולם נכנסו בסערה והרגנו כול
מה שעמד בדרכינו, נהניתי לרצוח אחרים, הם נראו לי כול כך חסרי
ישע ועלובים לעומתי שהיה נראה לי כאילו אני עושה להם טובה בכך
שאני הורג אותם.. הגענו לדלת הכניסה של חדר הישיבות של המועצה
ותיארתי לעצמי ששם אראה אותו, את אבא שלי ולא יכולתי לחכות
לקחת ממנו את המלכות ולשלוט במקומו בעולם הזה! סבא עמד מאחורי
ונראה מרוצה מהעניין אבל לי לא היה אכפת ממנו כרגע, גם ככה אני
מתכנן להרוג אותו אחרי זה! פתחתי את הדלת ואבי ושאר חברי
המועצה נתגלו בפני נראו די נרתעים מהדם על ידי ובגדי, בגלל כול
השומרים שהרגתי בדרך "בני, חשבתי שרצית להשלים.." אמר אבי כמעט
בבכי אבל עליי כבר כלום לא השפיע רציתי  לשלוט ולא היה אכפת לי
להרוג אפילו את אבא שלי, המטרה מקדשת את האמצעים!! "אל תחיה
באשליות..אבא.." הרגתי את כול הסובבים והשארתי את אבא לסוף.
אחרי שכול הגופות היו מפוזרות על הרצפה התלבטתי את מי להרוג
קודם את אבא או סבא ושפיותי נעלמה כלא הייתה, אני מרגיש לא
אנושי אני מרגיש שלא אכפת לי משום דבר ומאף אחד! בסופו של דבר
אני חושב שאבחר באבא ואתן לסבא, לבינתיים, ליהנות מהספק...

אבא ישב לו על כיסא מלכות גבוה, אחרי הכול הוא היה הבוס של כל
המועצה הזאת... הוא הביט בי בשוק ואני הבטתי אליו במבט הכי
מרושע שיש, כבר לא הייתי הבן שהוא הכיר פעם לפני שנים, נהפכתי
למישהו אחר למישהו שלא יהסס להרוג את אבא שלו, אני לא נבהל
מעצמי - אני מעריץ את עצמי וזה קצת שונה מההרגשה שהייתה לי פעם
לגבי עצמי, אף פעם לא היה לי כל כך הרבה ביטחון לגבי מה שאני
עושה... התכופפתי לעבר הכיסא של אבא וסיכמתי "אני עכשיו הוא
המלך! הגיע הזמן שלו חיכיתי!"
עצרתי את ליבו של אבי בעזרת הכישוף המיוחד "טייקליף" אותו סבא
לימד אותי והעפתי את גופתו מעל הכיסא והתיישבתי "אהה.. אז
עכשיו אני המלך..." "כן בני." סבא הזכיר לי לפתע שהוא נמצא שם
"אהה... סבא..." תכננתי כבר את צעדי "כן בני?" עכשיו שאני
המלך..." "כן?.." "אני מעדיף למלוך לבד!" צעקתי "למה אתה
מתכוון?..." שאל סבא בחשש "אני מתכוון לכך שאני לא צריך אותך
איתי! למדתי ממך כול מה שהייתי צריך כדי להגיע לכאן..." הרגשתי
שאני דוקר אותו עם סכין בלב ועוד מסובב את הסכין "מה אתה תכוון
לעשות?" עדיין הוא ניסה להבין "אני מתכוון להיפטר ממך!" "אה?"
סבא היה בשוק ואני קמתי לעברו מהכיסא המלכותי ומלמלתי כמה
לחשים על מנת לגרום למותו אך דבר לא עזר הוא היה חזק והוא נלחם
בי חזרה "אחרי כל מה שעשיתי עבורך..זה הגמול שאתה גומל לי?!"
המשיך סבא עדיין מתקשה להאמין "מצטער אני מניח שאין לי
אלוהים...חח..." צחקתי צחוק מרושע והקרב ביני לבין סבא המשיך
ולא הצלחתי להביס אותו והבנתי שרק כישוף אחד יגרום לו
למות...הטייקליף! התחלתי ליצור את הניצוץ הסגול בידי "אבל
נשבעת לי שלא תשתמש בזה נגדי!!" צווח "כן... ובכן גם נשבעתי
לאבא שאני לא אבוא אליך... וראית כבר מה קרה..." חייכתי "לא
בן! אל תעשה את זה!" המשיך כמנסה למצוא בי היגיון "אל תקרא לי
בן. אני לא הבן שלך!" העמדתי אותו במקומו ושלחתי לעברו את
הניצוץ הסגול והוא מת במקום. את הגופה שרפתי כדי להיות בטוח
שלא יחזור לחיים איך שהוא... וחזרתי לממלכה שלי הישנה והטובה
ומשם מלכתי ביד רמה בעולם, כול מי שניסה לעצור אותי מת וכול מי
שהיה לטובתי מת גם כן, אני פשוט מרגיש שאני לא צריך בבני ברית
ולא באויבים אני מסתדר טוב מאוד לבדי!