ככלבים הם אהבלים
וכחתולים חנפנים
כזונה בחוף הים
לשלטון חושפים רגלם
וכשיבוא כובש חדש
ישרבבו ללא חשש
לשון דביקה לקקנית
אל עכוזו של השליט.
עדה ללא טיפת כבוד
יורקים והיא אומרת: "עוד"
אך בל יטעה המתבונן
את ההבדל יש לשנן:
בין מלקק למלוקק
בין הפולט את המוצק
לזה שלאורך השנים
תוחב לתוכו את הפנים
וכך, דורות אחרי דורות
הילדים חוטפים צרורות
והאבות המשופמים
נשארים ללא פנים
כבוד ויקר לחללים
קש וחרא לחיים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.