אבא אמר שיש ים טוב, רוגע,
אבל התברר לי שהים סוער מתמיד.
עוד בבוקר, למען האמת, חשתי במשב
רוח סוער, לא אופייני במיוחד לבוקרי תחילת
ספטמבר... ואכן דגל שחור מתנוסס לו בסוכה
של המציל...
והים... כל כך לא רוגע.
נדמה שהוא משקף בכל גל וגל שלו,
בכל אדוות קצף שמוזרמת לחוף,
את סערת נפשי...
ויש שאני מתעבת אותו על כך,
רצוני היה שיהיה רוגע,
שייתן מנוחה למערבולות נפשי.
ונדמה שאתה כעובר ושב...
כעובר ושב בחיי.
אני מתגעגעת ...
אתה אומר דברים, חולף במהירות
ואני שותה בצמאה.
יש לי תחושת חסר עצומה,
הריח שלך חסר לי בבית...
העיתונים המפוזרים בסלון, בשירותים...
הלחם ומיני המאפה שהיטבת לקנות.
הטלוויזיה הדולקת מדי ערב
כשמתוכה ניבטים וויכוחי פוליטיקה נוקבים...
לא היה יום, שבו ראיתי עורך דין
מהוקצע ומדושן מילים שנונות,
שלא ראיתי את דמותך בו...
הקול שלך, החיוך המהוסה
הגומות העמוקות...
למה אתה רחוק ממני? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.