תוהה על המחשב ובדרך היורדת,
האם השחרור שלי יביא לי סיפוק?
או שזה לא משנה,
כמו אותו שיממון של איפוק?

שנים שיש לי סיפוקים זולים וקטנים
ידידות אינספור ומבחר תקליטים
אפילו חברות לעתים רחוקות
שאפשר איתן לשחק משחקי מכות

הם סוחבים אותי כמו פרמדיקים בגיבוש
דרך נהרות ניכור בית הספר באסדות
דרך חושך הדם בצבא עם אבוקה
ואפילו בתוך הבית שלי באכסדרה

ואני לא מוצא משמעות

ממשיך לאכול אבטיחים בקיץ
וקלמנטינות אינספור בחורף
לרוץ לשומקום במעגלים באיצטדיון
להרים משקלות שתיפולנה כשאעזוב בחדר הכושר

פעם פנטזיות מיניות היו מעורבות באהבה
היום זה הכל מכל וכל, בוקה ומבוקה ומבולקה
מין לא אומר כלום, חוץ ממשהו ארעי כמו עלה יבש
אבל בכל זאת הוא רודף אותי, בגופרית ובאש

ואולי אחרי הכל, אעקוב ואקוב
אקטע את היראה מן ההבלים הרבים שיש כאן
אכנס לממזגה ואתמזג עם שאר העולם
זה מה שכל השאר עושים כשאין להם משמעות או כשמתפנה להם זמן