זה סיפור על ילד מפגר שבקופסא הכל אוגר
אותה לעולם סוגר.
יום אחד התחיל להשתכר והחליט מחייו להתנער,
לכאב מזמן התמכר אך כיום וויתר ואף יותר...
       
הולך מפינה לפינה ונזרק, עולם החיים בפניו נטרק.
חלומו מזמן נשכח וכוחו לקיר נדחק.
את חייו ודקותיו לשווא מורח,
כשמפחד להשתעמם לסם בורח.
והנה מעליו חיוכו המסטול נושב,
סתם בפחים יושב ועל כלום אינו חושב.
       
חושבים כי לא מבין אך המון מודע ואף יודע,
כי בעצם את העולם ואת כולם הוא שומע,
אבל אז בלבו את הכל ואת קולו הצרוד בולע.

בזמן שכולם בוכים הוא צוחק,
אך תמיד באמצע קם הזר ורק משתיק וצועק,
והם שם בצד יודעים כי זה עולם שאינו צודק.

אם בו תתקלו, לא, הוא לא האשם,
הוא בסה"כ ביומנו רושם וטיפה קצת נושם.
לא מזיק לאיש.
וסביר להניח שגם אתה בו לעולם לא תרגיש...