התמימות שלנו כבר מזמן מאחורה
ואנחנו כבר אנשים גדולים ויודעים את הכל
אז איך זה שכל פעם מחדש את יודעת לפגוע
איך אני כל פעם נותן לך לגרום לי ליפול
עוד העץ שלנו עומד, אך הגזע קטוע
עדיין לא נמחק הסימן שלך ושלי
והלב שלי כבר מזמן לא פצוע
הוא שוב משכנע אותי שאת גורלי
אולי חשבת, אולי שמת לב, את לא היחידה שכואב לה
את לא היחידה שנפגעת מאותה אהבה
ואני כבר הוזה, כבר צועק, אולי מישהו שומע
ואולי אלוהים, אולי תיתן לי תשובה
למה זה כל כך כואב,
להיות אדם אוהב ?
הזמן שלנו, הוא ממהר לו קדימה
וההווה לא מלמד על מה שיהיה פה מחר
אז איך את יודעת בדיוק איך לחדור אליי פנימה
בשנייה ששפתייך נוגעות בי הקרח נשבר
והעץ עוד עומד, אך הוא ערום בשלכת
עליו נופלים ומכסים את ים הדמעות
והלב שלי מחכה עוד לשקט
הוא כבר רגיל שאת גורמת לבכות
אולי חשבת, אולי שמת לב, את לא היחידה שכואב לה
את לא היחידה שנפגעת מאותה אהבה
ואני כבר הוזה, כבר צועק, אולי מישהו שומע
ואולי אלוהים, אולי תיתן לי תשובה
למה זה כל כך כואב,
להיות אדם אוהב ? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.