בהתחלה דיברנו שעות על הכל, היה מאוד קל לי להבין לאן היא
הולכת, בלי יותר מדי לבטים היא אחזה בי, נישקה אותי ולא הניחה
לי. לרגע אחד היה נדמה לי שאני עוד רגע מתעורר, הרי לא יכול
להיות שילד כמוני גורם לאישה כמוה לרצות אותי, לחשוק בי
ובגופי. התלבטתי קשות ובסוף זה יצא לי... "אני אוהב אותך"
אמרתי לה, לא ידעתי אם זה הרצון שלי להיות איתה או התחושה שלי
שאני חייב להשכיב אותה, מה שכן ידעתי שזה נכון לומר, אחרת למה
אמרתי? היא הניחה ידה על הגוף שלי מתחת לחולצה, קיבלתי
צמרמורת, התחושה נעה בין חמימות בלתי מוסברת לבין קור מטורף.
היא עוד הספיק ללחוש לי כמה אני נראה טוב וכמה זה עומד להיות
נפלא, ואני מצדי רק חשבתי כמה נחמד שאני והיא נתאהב ונחייה
ביחד.
שכבנו, היה נפלא, הרגשתי התעצמות שלא הרגשתי כבר המון זמן,
תחושה שהגעתי למקום המפלט שלי מהחיים, אישה טובה שנראית מצוין,
אוהבת אותי וחושבת רק עלי.
למחרת הרמתי את השפורפרת של הטלפון... צלצול, ועוד אחד, ועוד
אחד, ועוד אחד... אין תשובה, חשבתי לעצמי שאהובתי "שתחייה"
פשוט עובדת קשה ושאין מה לכעוס, אז החלטתי בצעד שרירותי ללכת
למשרד, להביא שוקו ואוכל ובאמת לבדוק כמה זה קשה... ואויי כמה
שזה היה קשה.
בהתחלה הם דיברו שעות על הכל, היה לו מאוד קל להבין לאן היא
הולכת...