עמוד עמד האיש על הגשר. הריהו הגשר
לפניכם.
חושב אני שהאיש שהיה - היה אני, אף שאין אני, וגם אינני בטוח
שהייתי אני. כמובן, שייתכן ומטעני זכרוני: שמא היה סתם ברנש?
שמא היה... אולי היה האיש - אתה?
מבטו של האיש נסב אל ה-הרחק, אל נקודה שאיננה קיימת - אף לא אי
שם מעבר לגבול הנקודות. הנה, כבר יכולים אתם לראות את האיש:
זה הוא, העומד שם!
התראו את פניו, את תבנית דמותו? - קדמת תבניתו של אדם מרמזת
לרוב על בבואת אופיו ועל תבנית כוונותיו.
הביטו. פניו אינן נפולות, גם אינן מחייכות: מבטו הוא מן מבט של
סתם, מבט מטומטם.
אומרים אתם - מבט של סתם אינו בהכרח מבט מטומטם. והרי זה נכון
- אך נדמה לי שאין זה סתם-מבט-של-סתם, ומה לו לעמוד שם...?
אך הניחו ואספר!
הביט האיש אל ה-הרחק, אל הנקודה שלא הייתה, והבחין לפתע כי
יונים צחות, פרושות זנב וכנף, נפלו. נפלו מהשמיים.
הביט האיש ביונים הנופלות, והחל לספור בקול חוצב להבות את מספר
המפלות. אחת ועוד אחת הן שתיים. שתיים ועוד אחת הן שלוש...
נפלו היונים כטיפות וגיחכו ברשעות בנפלן, כאומרות- חושקנו
לנפול, ומה בכך?
- אז אמר האיש לעצמו - שיפלו אם רוצות הן! יתחמקו מהגורל שניתן
בידן ובידי השמיים, להיות שותפי נצח. הגורל שקשר את חלקם יחדיו
- לבלות זה לצד זה לעד. לעד עד עד ש... - שיפלו אם רוצות הן! -
יפלו גם ברשת מחשבתי! - ממנה לא יוכלו לחמוק!
חמש ועוד אחת הן שש, שש ועוד אחת הן שבע...
עם כל יונה שהצטרפה לכלוב, הלך והתמלא זה האיש בעונג - הנהו
כבר מחייך! מחייכים גם אתם, ומדוע לא תחייכו? מדוע לא אחייך גם
אני?
המשיך האיש לספור את היונים המרושעות. ספר וספר.
עשרים ושבע ועוד אחת הן עשרים ושמונה, עשרים ושמונה ועוד אחת
הן...
ספר וספר, עד ששכח מהו המספר שמגיע לאחר המספר השלושים.
תהה האיש מה יעשה, בעוד במה יונים נפלו בשלווה.
ספר האיש מהתחלה. ספר וספר, והחיוך חוזר לפניו.
אך שוב לא ידע, הו כמה מביך, מהו המספר שמגיע לאחר השלושים.
וכך, עמד האיש;
וכך, נפלו להן היונים;
הוא, העומד בצד,
מביט, ואיננו מפוחד;
ולפתע - אף הוא מבין.
המבינים גם אתם?
- לא החוץ הוא שפגום;
לא "העולם";
אלא הפנימי, האני,
(שמא אולי אתה);
לא אני הוא העומד.
היונים הן העומדות,
היונים הן המביטות.
לא ברשע הן מביטות.
לא - הן מביטות בי
ב ח ל ח ל ה ;
אני הוא העובר בסך,
אני העובר;
(אף שאני אינני אני). |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.