החושך בחוץ גורם לי לחשוב פעמיים,
ובדל סיגריה לא כבוייה מאפיר את האווירה.
בין שבילי הפחם לחלקות דשא שונות
כסא נדנדה, עטוף בקורי עכביש דקים,
הצמא לחום גופו של ילד מאושר.
פנס רחוב בודד חושף דמות שחורה
שניצבת תחת הילת האור,
מלווה בנובח כהה ששמעתי עוד מרחוק.
אבל הכל פורח כאן, ומחומם מקרן שמש מדהימה,
ואמא לחשה, "לפני שתלך... אל תפחד,
אמא תפחד פה בשבילך..." |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.