מתבונן  בשעון והגב נשען אל הקיר
השעה תשע והלילה עוד צעיר
אצל כולם, שום דבר לא נשתנה
יומם כמו אתמול, אולי כמו לפני שנה
אך אצלי לא כך הוא הדבר
והיום לא יהיה כמותו המחר
גם לא כמו שבוע שעבר
כי הלילה אל אביב חדש אני עובר

מתבונן בשעון, והדופק בלבי גובר
המחוג בדרכו ממשיך ומתשע אל עשר עובר
בכנסיה פעמוני הפסחא מצלצלים
ובבית הכנסת את הגדת הפסח קוראים
ובמסגד לתפילת השחר מתכוננים
כי בשבילם, זאת אולי עוד לילה עוברת
אך אצלי, הכל נראה אחרת
הלילה, בשעת האפס שבין היום למחר
אומר שלום לעשור הנעורים
וברוך הבא עשור המבוגרים
כי הלילה, כן הלילה
אני אהיה בן ארבעים

שוב מתבונן בשעון
זיכרונות רבים עוברים בדמיון
רק שלשום הייתי ילד קטן
ציירתי לי שמיים, ציירתי ענן
חלמתי על נסיכה, על סוס לבן
על בית שאבנה על הגבעה
על פרחים שיגדלו בגינה
על לימודים על טיול בכל העולם
על אישה שתחבקני בחום
על ילדים שישמחו את לבי
וחיוכם יקשט את ביתי
חלמתי ודמיינתי הכל
אך דבר אחד אותו שכחתי
ועליו מעולם לא חשבתי
כי בלבי תמיד האמנתי
שיום יבוא וישכחני הזמן
ולעולם לא אהיה זקן
אך הנני יושב לי כאן
אל קיר האתמול אני נשען
עוד מעט יעבור המחוג
את הדקה האחרונה
ויחד תעבור לה עוד שעה
אך.. היא לא תהיה כמו כל שנה
כי בשעת האפס יצלצל השעון
ואני אהיה בן ארבעים

22.4.2000