|
שעמום מתמקם בפינה נידחת
מתחת לכובע של קרין אולי?
יוצאת לטייל בין עננים
ולא עוצרת אפילו לנשום
אני מרוטת עצבים ועם זאת -
באיטיות מחרידה כובשת בדים
סבלנות שאינה מצדיקה את כובד המשא
סביב חור כל כך כביר
באודיסאה שלי
איני פוגשת איש
מסביבי שולחנות מוצבים
כאתר של פולחן
צוברים אבק כמו מודעים לצער הגיל
שמונים שנה אחורנית הייתי כבר מתה
מאיזה סטרפטוקוק שישב לי בגרון
ואם לא היו לי רצונות מיוחדים בעבר
למי אכפת היה אם הייתי חיה באופן מרופד היטב? |
|
|
ש: כל פעם שאני
רואה את התמונה
של בועז רימר
אני מרטיבה
לגמרי. האם אני
בהריון?
ת: כן.
- על בנים ועל
בנות, לא אכפת
לנו ורואים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.