אני אקטוף
את השמיים בשבילך,
ואכסה אותך בהם,
כדי שלא יהיה לך קר.
אני אעטוף אותך,
בנשמה שלי,
ואביא לך אותה
במתנה.
אני אלביש אותך,
בשדות ירוקים,
בפרחים.
אני אענוד על צווארך,
שרשרת כוכבים,
שתאיר לך
את הדרך.
אני אשקה אותך,
בגשם הראשון.
אני אעטר אותך
בשקיעה,
ואקשט אותך
בזריחות.
אני אבנה בשבילך
בית,שיהיה לך תמיד
לאן לחזור.אני אאסוף
דמעותייך,ואנגב את פנייך
בבד קטיפה של מלאכים.
אני אכרוך סביבך
טוגות של משי.
אני אזרע איתך
את גרעיני אהבתנו,
כדי שבליבנו תלבלב שמחה.
את אורגת בחוטים של זהב
מרבדים של אושר.
את כל נשימה שלי.
את בשבילי הנצח.
את שירה.
איתך אני הולך על המים.
איתך אני נוגע בשמיים.
את סופו של יום.
את נחת.
את יום חג.
את אוצרת הזמן.
את מגלה ארצות.
את שודדת שחור,את אור.
ואיך גם קסמת לי כשעיכלתי לדעת שהטוב קיים.
ואיך גם השתהיתי למראך הנוגה.
ואיך גם מצאתי בך מסעד ללבבי.
נעמתי אותך,את קווי מתארך,
את קו דמותך,הכסוף,האחר.

את

היית לי לחידה ואיך גם,
איך גם הוספת והיית לי
לפיתרון.


שקיעות של דם
בביכורי אביב
מביאות עצמן
לעצבותן.
זריחות של כתום
אימתני, תופסות
מקומן במרכז
הכחול החיוור
שבשמיים.



אני אוסף איתך רסיסים של אושר.