New Stage - Go To Main Page

קרן איי
/
דו קיום של הלב

אני רק יכולה לתאר מה עבר לאמא שלי בראש כשבטעות היא גילתה למה
הבת שלה כל הזמן מספקת תירוצים שהוא לומד בטכניון והוא צריך
ללמוד קשה, שהוא עובד, שבסופשבוע הוא אצל ההורים שלו וכד', ולא
מביאה את החבר הראשון שלה הביתה. החבר הראשון, אהבת חייה של
הילדה שלה, אהבה בלתי אפשרית במדינה קטנה ושמה ישראל.
אחרי שכל ערב הייתי נוסעת אליו אחרי העבודה, היה זה ערב נדיר,
שיצא לי ולאמא שלי להיות שנינו בבית ולדבר על המהלכים על לוח
השחמט בחיינו. סיפרתי לה באותו ערב הכל, איך הכרנו, כמה אנחנו
מדברים (שלא תופתע מחשבון הטלפון שעוד יום עומד להגיע), אמרתי
לה שהוא אמר שהוא אוהב אותי, ואני מאוהבת בו עד מעל לגג
השמיים, ואז בקלות דעת, הראתי לה את כל המכתבים שקיבלתי ממנו.

למרות שנפגשנו בהתחלה מידי יום, חוץ מסופי שבוע, הוא היה כותב
לי מכתבים, שולח לי הפתעות, מדיסקים שאני אוהבת ועד אינספור
כרטיסי ברכה שונים ומצחיקים ומכתבי אהבה מלבבים. הכתיבה שלו
היתה נהדרת. הוא נוצרי, והוא הוסיף גם קטעים מהברית החדשה
לפעמים. לא הייתי כל כך טיפשה, לא הראתי לאמא שלי את המכתבים
עם הפסוקים מהברית החדשה, אבל הראתי לה מכתבים אחרים, שבכל
מכתב הוא חתם באנגלית מחוברת את שמו ושם משפחתו. אני עיברתתי
את שמו מאסעד לאסי, והוא נודע בבית כאסי חבר של קרן. בחתימה
היה ברור כי שמו הוא אסעד ולא אסי.
כמובן שאמא שלי שתקה, לא בדיוק הבינה, כי זה היה מחובר יחד עם
שם משפחתו והשם שלו בצורה ציורית שכזו, שהיה קשה לעלות על השם
שלו ויותר קל לעלות על שם המשפחה, ויש שמות משפחה כאלו גם
בעיברית ולכן זה לא היה כזה נורא ואיום אם היא תראה את שם
משפחתו. אני לא חשבתי על החתימה שלו, הייתי עיוורת מהאהבה שלו,
והוקסמתי מכל מילה שכתב, אמר, לחש והביע עבורי, כך שלא הרגשתי
שאני חוטאת, פרט לעובדה שהוא נוצרי ואני יהודייה.

לא עבר שבוע, וביום שבת אמא שלי וחברה לחיים דאז, כיום בעלה,
יושבים בסלון צופים בטלויזיה, ואני בדיוק נכנסתי הביתה מהבריכה
או מהים, לא זכור לי, שניהם מסתכלים עלי במבט מאיים עם זרועות
שלובות. זיהיתי מייד את המבט הזה, הולכים לתלות אותי על משהו,
ולא הבנתי על מה. הרגליים שלי היו מוכנות לרוץ אל החדר, ואז
החבר של אמא שלי שאל אותי, "תגידי, החבר שלך הוא ערבי?" ואני
הסמקתי בבושת פנים, ואמרתי "לא" והסתלקתי מהר לחדרי.
האמת התגלתה, ואני שיקרתי במצח נחושה. עשיתי הכל למען האהבה
המטורפת שהרגשתי. אף אחד בחיים לא גרם לי להרגיש מה שאסי גרם
לי להרגיש, לא שהשוותי, כל אחד שונה ומיוחד במינו כפי שהוא,
וכל כך רציתי שזה יצליח בינינו. אבל למען ההצלחה של האהבה,
היינו צריכים לריב עם המשפחה, לשקר להם, להמציא תירוצים
ולהתבייש באהבת החטא שלנו, אותה אהבה נפלאה, אהבה אסורה.
ידעתי שעלו עלי, שהם יודעים שהסיבה לכך שהם לא פוגשים את אסי,
זה מעצם העובדה שהוא ערבי. על עצמו בחיים הוא לא העיד שהוא
ערבי, הוא התבייש בעם הערבי והצהיר על עצמו כי הוא נוצרי.
לבסוף אחרי כאב רב מלווה באוקיאנוס של דמעות, נפרדנו. ידענו
ששנינו לא יכולים לוותר על המשפחה או להמיר את דתנו לאחרת, או
לברוח כל החיים מהמציאות של האי קיום.
הפרידה היתה קשה מנשוא, הרגשתי שפשוט לקחו ממני חלק בלתי נפרד
מעצמי, כמו להיות בלי רגליים, עיניים... הרגשתי נכה, מחוסרת
באהבת חיי. גם עליו עברה פרידה מאוד קשה, ויצא לנו להיפגש כמה
פעמים אחר כך. עברו כבר מעל חמש שנים מאז הקשר שלנו, ובכל
הפעמים שנפגשנו מאז הפרידה היה נפלא, דיברנו כל הלילה, השלמנו
פערים, אבל ידענו שנינו בתוכנו, כי זהו שביל ללא מוצא. כך תמה
לה האהבה האפלטונית בינינו, ואם אתם שואלים את עצמכם אם שכבנו
אי פעם, אז לא יצא לנו לשכב, כי לא יכלנו להפסיק לדבר. התנשקנו
בלהט, התמזמזנו ואהבנו כמו שבחיים איש מאיתנו לא יאהב שנית.
אולי הוא החצי שלי השני, אולי לא, אבל כרגע, במציאות של היום,
ההיגיון גובר על הרגש, והלב נותר פצוע. דו קיום של הלב.
אבל אני אופטימית, מאמינה שאהבה חדשה, גדולה הרבה יותר, תמצא
אותי!



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 9/10/04 18:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קרן איי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה