אני מריח את הזמן מתאדה
מרגיש את הגוף כואב
הבדידות היא מחלה חשוכת מרפא
אין אפשרות יציאה
כל השערים ננעלו
ושוב, מול הרוח לבד
איך אפשר
לרקוד לשירים עצובים?
להריע לאורות המסנוורים
אני עומד מול הים
שיכור ודפוק
לא מוכן להישרף
אבל שום מים
לא יכבו אותי
אני מרגיש את הרוח
נושבת דרכי
לא משאירה סימנים
אי אפשר
לעקוב אחרי הזמן
רגשות מבולבלים
תשוקה רדומה
הבדידות
היא מחלה חשוכת מרפא
אי אפשר לדקור
רק להישרף
אף פעם לא מרגיש שייך
לקולות מסביב
לרעשים ולברקים
הגבולות מסומנים
דרכונים שחורים
שוב פעם
מודד את המרחק
בין מה שהיה
למה שלא אהיה כבר לעולם
לא יכול לצאת מהדלתות
החלונות הלבנים
לא מראים לי את החיים
חלומות וכזבים
אני עומד על הכביש
אוסף שברי בקבוקים
משהו חייב לקרות
הבדידות
היא מחלה חשוכת מרפא
אין את מי להאשים
אין כוכבים נופלים
בשדות הרחוקים
שוב פעם מתחיל מהתחלה
אישה יפה עומדת מולי
אני לא מצליח לחייך
לעקוף את המסכים המהבהבים
זה אני, אין כאן מישהו אחר
שידע להפעיל את החוטים,
לשחק בבובות שבי
מתאהב בשניות, מתפרק לרסיסים
שוב פעם זה מתחיל. |
