|
עברה שנה, אם לא יותר
הכל נראה רחוק כל כך
עמום ומטושטש
לעיתים נדמה שרק הפצעים
שכבר הגלידו
הם העדות היחידה
כל כך הרבה דברים עברו מאז
וכל חויה דוחקת את הזכרון
עמוק יותר, רחוק יותר
הדהודם של הקולות
שהיו קרובים כל כך
חרישי כעת עד בלי קול
וכל שנותר הוא להודות מכל הלב
על שהיה
על שנגמר |
|
|
יש לי זין נורא
קטן. אני צריך
לקנות משאבה או
משהו.
יש איזו אחת
שסיפרו עליה
שהיא שואבת משהו
פחד.
איך קראו לה
זאתי?
דנה,
צ'יצולינה?
אה,שלי. המכוערת
עם הקטנים.
איך הייתי מאושר
אם היא הייתה
חברה שלי.
מתוך: ע.
מראוני חושב איך
דמות נולדת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.