|
היה היה פעם איש טוב שכל הזמן סבל מכולם. כולם היו מפילים עליו
עבודות והיו ממררים לו את החיים בגלל חוסר החלטיות.
איך כל זה קרה לאיש הטוב? מישהו ידע האם נולד כדי לסבול?
האם הוא שתק יותר מדי?
מה שמדהים שהוא בכל זאת נישאר איש טוב.
לא משנה כמה רוע היה מולו - הוא רצה להשיב ברע אך לא הצליח
ולבסוף בזכות זאת עבר את המשבר.
איך נישאר אותו זיכרון נורא? אותה הרגשה ממורמרת ועצובה שמשהו
בחייו פיספס? אולי היה אמור לצעוק פשוט ולהגיד דיי?
אך הוא לא אמר דבר, אולי צריך היה לדבר על זה עם מישהו אך לא
תמיד אמר הכל ויפה.
וממשיך לבכות.
הבכי הקורע מבפנים הוא הנורא מכל.
דבר שלא ניתן לתקן ביום אחד.
כמה עצוב יכול להיות איש טוב ואני לא שחצן פשוט זה מה שאנשים
אומרים.
האם הם בכלל מתכוונים או בעצם הכל כדי להרגיע את רוחי? |
|
|
"אז חברה שלי
עזבה אותי בשביל
אחותי,
פיטרו אותי
מהעבודה,
ההורים שלי שכחו
שיש לי יומהולדת
היום..."
-משורר בהתהוות
מחפש חומרים
לשיר חדש.
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.