אחרי זמן כה רב שאני רוצה לכתוב לך ופשוט מתעצלת, החלטתי לבחור
את היום שבו אדפוק לי כדור בראש כדי לנסות לנקות אותו קצת
מהבלבול ממך.
היום עזבת, אני משערת ששמת לב לזה גם בלי שאמרתי. אני לא יודעת
מה אני אמורה לחשוב בעצם. כולם שואלים איך אני מרגישה ואם אני
בסדר אבל מבחינתי אתה פשוט בבית שלך, ככה זה כשמתרגלים למרחק.
אני באמת מנסה להכניס לי לראש שאתה לא פה, שבשלוש בלילה כשאלך
הביתה וישעמם לי לא אוכל להתקשר אלייך, שכשאקבל את הרישיון לא
אוכל להתקשר אלייך כדי שתתגאה בי, שהודעות יהיו פחות או יותר
הקשר היחידי שיהיה לנו, שכשארצה כתף לבכות עליה לא אוכל לדמיין
את שלך עם שמיעת ניגון קולך אשר בשניות מעלה בשפתיי חיוך.
האמת, אני מנסה להכניס לי שאתה לא פה כדי שאוכל להרפות ממך סוף
סוף, כמו שאני אמורה לעשות כבר שנים.
אתמול ישבתי וחשבתי מה בעצם אני אמורה להרגיש מחר, מחרתיים,
בעוד חצי שנה מעכשיו, הרי לקחת חלק לא קטן מהחיים שלי והצל שלך
נח על כל צעד שלי, עוקב כמו הצל שלי. ולא הייתה לי תשובה, האמת
שפשוט ראית את הצל שלך ממשיך לעקוב אחרי וכמו עכשיו גם בעתיד
לעיתים נעלם ולעיתים חוזר.
מה היית עונה כששאלו אותך מה אני בשבילך, מה אתה מרגיש כלפי,
מי אני בעצם בכל הנוגע אלייך? שאלות מהסגנון הזה העסיקו אותי
ימים ולילות! הייתי כבר ממש בולשת אחרייך לפעמים רק כדי לקבל
פירור שאותו הייתי מפרשת במיליון ואחת דרכים. בסוף למדתי שעד
כמה שאני יכולה לפרש את דבריך בצורה מדהימה. המשמעות שאתה עצמך
ייחסת לדבריך הייתה פשוטה ולעיתים כואבת וחסרת משמעות אפילו.
כל מילה שלך שתיתי כאילו הייתה מים במדבר, כל טיפת מידע שאבתי
כאילו בזה תלויה טיפת כוחי האחרונה, לעיתים כבר הפחדתי את
עצמי.
הימים האחרונים מאז הפגישה שלנו היו מעין גמילה ממך. לא יצרתי
איתך שום קשר כמעט, רק בשניית שבירה אחת שהשיר שלנו התנגן לו
התקשרתי, שרתי שתי שניות וניתקתי. לאחר ה"מבחן" הזה אני יכולה
להגיד לך, לי ולכולם שאם רק ארצה ללא יותר מידיי מאמץ, במיוחד
עכשיו כשאני לא יכולה להחזיר אותך אל מחשבותיי על ידי חיוג
פשוט, אוכל לגמור איתנו סופית, כמו שהייתי אמורה לעשות כבר
מזמן אם לא מתי שהכרנו בכלל.
הכי חכם יהיה להרפות ואני כבר מסוגלת, אני כבר המון זמן
מסוגלת, אבל מסיבה לא ידועה או מובנת אני פשוט מסרבת להרפות
ממך. באמת שאין לי הסבר לתופעה הזו.
גם עכשיו אני מנסה לחשוב מה הלאה בעצם ומה הולך לקרות כשתחזור,
האם תחזור אליי כשתחזור? יש לי הרגשה שלא נשוב להיפגש, מעין
תחושת בטן מוזרה שכזו.

אני.