אנחנו רוקדים במסיבה.

כיף בטירוף, באמת.

אתה רוקד עם חבר, ואני רוקדת עם אחד, לא מישהו שאתה מכיר.
בינינו המונים, שמחים ומחייכים, המסיבה הזאת באמת טובה. כולם
נהנים להם, צוחקים להם, ואני כאילו לא רואה אותם בכלל, הם מעין
תפאורה שמהווה לך - הגורם המרכזי בתמונה - רקע.

העין שלי נתפסת עליך ואין לי רצון ועניין להוריד ממך את
העיניים.

אני בוחנת אותך, אתה מסתכל עליו, על זה שרוקד איתי.

הוא סתם אחד, בנאדם טוב אבל לא מישהו שיהווה איום עליך.
מספק אותך?
אם היית יודע בטח היית שמח. היית נותן לעצמך להתפרק לגמרי.
אבל אתה שומר עלי.

סבבה, אני כמעט שמחה שאתה מרגיש את זה. זה מראה שאכפת לך.

גם לי הייתה פעם מסיבה כזו, ש"שמרתי" עליך, אתה יודע? הלכה לי
כל המסיבה בגלל זה. אבל אני אוהבת אותך יותר מדי בשביל לשמוח
שאתה מרגיש ככה. כי זה גרוע, זה מגעיל.

הריקוד הזה. הלוואי שהייתי יכולה לרקוד אותו איתך. איזה רמיקס
יפה לאלביס, "Can't help fallin' in love with u".

ראיתי איך בחנת אותו. ראיתי איך הגבת כשעברת לידינו, כשרקדנו.
חייכת אלי ועשית לי תנועה עם היד של "הי, יפה לך על הבחור
החדש...". וכשהסתובבת, החיוך מיד נמחק. אין, אתה כזה שקוף.
ניסית ליצור רושם של "לא מתעניין", אבל בייבי, זה בדיוק הרושם
שיצרת. הצחקת אותי לשניה, אני חולה עליך. אני קוראת אותך,
נועדנו.

אני עדיין זוכרת את החיבוק ההוא שנתת לי, שאמרת לי: "את מרגישה
את החום שיש בינינו?" - לא אשכח אותו. הוא כל שאני מבקשת...

אתה לוחש משהו לחבר שלך, אתם מתקרבים. חולפים על פנינו, ואתה
מצביע עלי, כאילו אני לא רואה. אבל ראיתי, ואהבתי את זה. אכפת
לך.

אני מאמינה שלא הייתי חייבת לעשות את זה כדי לראות אם אכפת
לך... אבל ככה בחרתי להתנהג. אני חושבת שאם היית עושה לי את זה
הייתי בוכה. אבל אנשים, כשהם רוצים להחזיר מישהו הם מנסים יותר
מדי ולפעמים יוצא בדיוק ההיפך.

אתה כועס.

אבל עשיתי את זה רק בשביל שהכל יחזור, אפילו לרגע.
בשביל אותו חיבוק, רק בשביל לתת לך חיבוק...