קיים באדם מנהג רע ומקולל הנקרא:
"והלבנת פני חברך ברבים".
מנהג המושרש באדם מיסודו
מרגע בריאתו בעמקי רחם.
לבן הוא צבעם של הצניעות והטוהר
הן של הגוף והן של הנפש.
אפילו כלה שאינה חסודה
חפצה בלבן בליל כלולותיה
ומכסה ברבים לשעה-קלה מגרעותיה.
אך גם הבושה לבנה היא
צבעה כסיד חסר פיגמנט
וככל שנבחש בה
יכסה הלבן על כל הרגשות.

הלבנה אינה צביעה אלא מחיקה.
ככל שתלבין חברך יותר
כך יעלם מרשות הרבים
ויהפוך לנושא רכיל בחדרי חדרים
עד אשר הבושה תכפה את עצמה עליו
ותהפוך פניו מסיכה מחוקה
מתחתיה יבייצו נחשים וצרעות
ילבינו מוחו בריק מחשבה
באפלת הכלימה רק מילה בודדה
תישאר חקוקה,
ומעט לעט כאלומת מגדלור
תצעק בקול לבן מסונוור
. . . "נקמה"