New Stage - Go To Main Page

דן זידמן
/
מי מאמין בפיות

ביום שישי שבת, הייתי בתורנות
לא יכולתי לסבול את האויר הדחוס
והסירחון שבחדר הקצין התורן.
יצאתי לסיור שיגרתי בחוץ.

מרוקן ועייף, התיישבתי על ספסל העץ שבמדשאה.
הבטתי למעלה אל העננים הקודרים,
בינהם ביצבצה השמש.
ה - 16 M מונח בחיקי,
צורב את תעלות האף בריח סולר ישן, אך חריף,
שבדרך כלל גורם לכאב ראש.

לפתע הרגשתי כמו צביטה בעורפי,
הסתובבתי - שום דבר, למעט עצי האקליפטוס הגבוהים
מתנדנדים ברוח הלוך וחזור.
שבתי להירהוריי, אך הנה, זה צבט/נגע שוב.

הסתובבתי שוב, הפעם צימצמתי את אישוניי  
מביט בשמש במבט מתריס,
זיגזגתי את מבטי.
(קצת קשה להסביר את זה,
אבל זה די דומה ללהסתכל בתמונה תלת מימדית).

בין קרני השמש, רקדו אלפי חלקיקי אבק קטנטנים
במחול אינסופי, דמות זעירה הגיחה לפתע בתנועה
תזזיתית. בשלב זה, שיפשפתי את גלגלי עיניי,
אולי הטביעה בי השמש כתמים על רישתית העין
(תופעה נפוצה ).

אך כשפקחתי אותן שוב, היא עדיין היתה שם,
לא נותר לי אלא להביט בה מוקסם.
היא כלל לא דמתה לנערות המכונפות שמציירים בספרי הילדים
יותר כמו אדם בגודל 5 ס"מ, אשר עשוי כולו מלהבה,
אף אינני יודע אם לקרוא לה פיה או שדון,
רעמת אש בערה על ראשה
ובצורתה הזכירה לי ילדה שובבה.

הפיה המשיכה לרדוף אחר חלקיקי האבק,
ומכיוון שהייתי עייף מאוד השתרעתי על הספסל
וצפיתי בה משועשע.  
כשראתה שאינני מגלה בה עוד עניין,
נחתה והתיישבה על קצה חוטמי.

במשך מספר דקות הבטנו זה בזה בדומיה
חשת פעם שקול קטן מדבר מתוכך?
כאילו חשבת בקול רם?
וברגעים אלו בדיוק הגעת להבנה  
או גילית עובדה אשר ניסית עד עתה להסתיר?

ככה בדיוק הרגשתי אני,
לא יאומן אבל היצור מנסה לדבר אליי
שיער גבי החל לסמור,מין צמרמורת
נעימה שמדלגת מחוליה לחוליה בעמוד השידרה,
החלה עושה את דרכה בגופי.

"למה אתה כ"כ עצוב?"
שאלה נערת השמש.
"אלו לא דמעות של עצב"
עניתי .

"ובכל זאת אינך מאושר"
"זאת משום שחולם אני חלומות
ואלו אינם מתגשמים"
הפיה שלפה, מין מקל, והחלה לדגדג בו
את לחיי, כמעשיהם של ילדים קטנים.

"ומדוע הם לא מתגשמים?"
"אולי כי אני, אינני פיה כמוך"
הפיה ישבה מהורהרת, מלטפת
את שרביטה.

"בקרוב העננים יכסו את השמש
 ואז אעלם"

"לא אוכל להיפרד מיצור יפה כמוך
אשמור אותך בצנצנת זכוכית, מתחת
לאור המנורה, ואז לא תעלמי לעולם"

צחקה הפיה..

"טיפשון שכמותך, לא תוכל לכלוא פיה
בתוך צנצנת זכוכית,כשם שלא תוכל
לכבול את דמיונך בשלשלאות,
רק אתה יכול לבחור אם לרקוד
לאור החמה או לשקוע בדיכדוך
בין כך ובין כך אין זה משנה, גם
עלייך ייסגרו העננים"

"אם כך גורלי נחרץ מראש, למה לטרוח?"

"עצום את עינייך, נשום עמוק את האויר שמסביבך
הקשב לקולות הציפורים המצייצות
גע בדשא הצומח אט, אט
ליבך פועם, דם חם זורם בעורקייך
אתה, הנך חלק מהטבע,
לך ניתנה הזכות להשתתף בכל זה"

"לולא היית בן תמותה, לא היו הדמעות
זולגות מעיניך, ההתרגשות לא הייתה אוחזת
בך עוד, ועד מהרה היית הופך למת מהלך.
בכל פעם, שנולד תינוק לעולם, הוא מגלה
זאת מחדש, הבט בחיוכו של התינוק, הבט באימו
בדרכה שלה גם היא שותפה לתחושותיו, גם היא  
חווה את החוויה בשנית,טבע האדם הוא לקבל כל
זאת כמובן מאליו.עשה ככל העולה על רוחך,
והפסק להטריד עצמך בלמדוד את מעשייך,
כל דרך שתלך בה,היא דרך טובה"

משהו טפח על אפי.
פקחתי את עיניי,
במקום פיה מצאתי על חוטמי
טיפה עגלגלה של גשם.
ובתוך הטיפה, השתקפו השמיים המעוננים
בגווני אפור וכחול פסטלי,
הבטתי על שלולויות הגשם שניקוו על המדשאה של הבסיס,
על העצים המגוידים, אשר שלחו את ענפיהם הדלילים אל על.
הרחתי את ריח השרף, ואת ריחו של האוזון שהצטבר על הריצפה.
הבטתי בשניי חתלתולים מתחכחים זה בזה כשתי כדורי פרווה אפורה.
   
הגשם החל להתגבר,
לקחתי את המחסנית
אשר היתה מונחת על השולחן
ונמלטתי למגוריי הקצין התורן.

"אין אירועים מיוחדים"
מילאתי בדו"ח,
וחיוך טיפשי,תמים וילדותי
התפשט על פניי.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 13/10/04 3:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דן זידמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה