מההתרגשות התעוררתי לפני השעון המעורר, אבל נשארתי במיטה מביט
על מחוג השניות משלים את חמשת הסיבובים עד לתחילת היום הכי
שווה בלוח השנה: יום העצמאות. עצמתי את עיניי והשעון צילצל.
טפחתי על גבו, שואף לריאותי את ריחו המתוק של הסאג שאמא הכינה
לכבוד החג וחיכיתי שתכנס.
"בוקר טוב חמוד" אמרה ופתחה את הוילון "אתה יודע איזה יום
היום?"
"יום העצמאות" צעקתי וקפצתי מהמיטה לעברה, מביט אל הדגל הענקי
שאבא תלה על המרפסת ומחבק את רגלה, "יום העצמאות ה-500" אמרה
בחיוך נרגש וליטפה את ראשי. "בוא. ארוחת הבוקר כבר מוכנה"

אבא עמד ליד החלון מביט ברחוב המקושט בצבעי הממלכה, לבוש במדיו
הרשמיים. למרות שהיה עם גבו אלי ידעתי שעל חזהו מתנוססות
בגאווה שתי המדליות מהמלחמה. הוא הסתובב אלי וחייך בעיניים
נוצצות. "חג שמח" אמר וקולו רעד בהתרגשות. היום המלך בכבודו
ובעצמו יעניק לו באופן אישי את כתב המינוי לתפקיד חבר מועצת
המדינה, תפקיד שאבא שאף אליו כל חייו.

אבא הוציא את הסאג מהתנור, הניחו על השולחן וחתך אותו בדיוק
גיאומטרי לארבעה חלקים, ארז את המנה של אחי בכלי פלסטיק ושם
במקפיא עד שיחזור מהצבא. אחר-כך התישב בראש השולחן והגיש לאמא
את המנה שלה, הגיש לי ולקח לעצמו את המנה האחרונה. הסאג הוא
המאכל הלאומי בממלכה אבל להבדיל מה-אקון שנמכר בכל פינה ונמצא
כמעט בכל בית (כמו החומוס שלכם) סאג אוכלים רק ביום העצמאות
וזו עוד סיבה שזהו החג האהוב עליי. אכלנו בדממה אולם ההתרגשות
הלכה וגברה ככל שקרב זמן המצעד והדבר ניכר היטב על פני
שלושתינו.

בעשר בדיוק צילצלו פעמוני הארמון והשער הכבד נפתח לאיטו. שקט
מוחלט השתרר בקהל שעד לפני רגע רחש ורגש, פיטפט וליהג ככוורת
הומה. השמועה שלכבוד החגיגות המלך הזמין חייט אומן מעבר לים
כדי שייתפור להוד מלכותו בגד כל כך נהדר ומיוחד היתה שיחת העיר
בזמן האחרון. נאמר שזהו בגד כה קסום ומופלא שרק חכמים ונבונים
מסוגלים לראותו ועכשיו, ברגע האמת, קול לא נשמע מלבד חריקות
שער הארמון. לפתע הרעידה תרועת חצוצרה את האוויר ואת לבבות
אנשי העיר והכרכרה המלכותית רתומה לחמישה סוסים לבנים יצאה את
שער הארמון בדהרה לעבר הבמה המרכזית שבכיכר העיר, שם עמדנו
שלושתינו בציפיה דרוכה. "אזרחים יקרים" נישא קולו של הכרוז
המלכותי ברעם "אנו מתכבדים לפתוח את ארועי היום ההיסטורי הזה
במעמד מלכנו הנכבד השלישי אלפרדו מיכאל קונסטנטין השלישי!"
בבת אחת התמלא האוויר בקריאות הידד, מחיאות כפיים, שריקות
וצעקות שמחה. אבא ואמא עמדו חבוקים, רועדים מהתרגשות מגודל
המאורע ההיסטורי העומד להתרחש מול עיניהם ואז נשמע שוב קולו של
הכרוז "גבירותי ורבותי, קבלו את מלכנו האהוב, קבלו אותו
בבגדיו החדשים שנתפרו במיוחד על-ידי גדול החייטים לכבוד יום
העצמאות ה-500!!!"

מילותיו האחרונות של הכרוז נבלעו בתרועות ההמון שהוסיפו וגברו
תוך כדי שדלתות המרכבה המלכותית נפתחות לרווחה והמלך החל צועד
לעבר הבמה עם הכתר לראשו, השרביט בידו ומלבד זה, כלום. "המלך
עירום!" צעקתי בתדהמה ואבא הסתובב לעברי במהירות, מבטו זועם
וידו רועדת...

המלך עלה על הבמה והתיישב, התזמורת החלה לנגן את ההימנון ואף
אחד לא שמע את הילד שבכה בשורה הראשונה.