במסע באוטובוס מאובק,
נוסעת בזמן.
מגיעה למקום אחר,
מקום מוכר.
אם רק הייתי מחכה,
אולי זה היה קורה.
אם לא הייתי מדלגת על החיים.
אם הייתי מחכה קצת,
רק עוד קצת, עוד דקה.
שנייה של בזבוז,
נצח.
שלום עתיד, שלום הווה...
באתי משם, מהעבר.
אשת העבר.
שכואב לה כל כך על חיים שלמים,
על הזמן שחלף.
והבקשה האחרונה שהייתה לה,
בקשה אחת.
תנצלו את הזמן,
תגדלו עם החיים...
ילדים של החיים.
23.8.2004 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.