פושטת את שמלתה
הרוח על גבה
עוד שערה רופפת על פניה
והחול רטוב מטיפות הגשם הגדולות
בשדה החיטה הגדול
נפל, נשבר עוד שעון חול
ומעבר הגדה השניה
עוד בת כפר עניה
ופעם אחת אחרונה
ללילה ארוך בלי שינה
מנסה להסתיר את הכאב העמוק
נושכת עוד שפה, מכריחה עצמה לשתוק
הגעגועים כואבים, לא נותנים לה מנוח
והיא על הדשא שוכבת שם בוכה
מעומק השמים האפורים
הגיעה להקת נשרים
חיפשה לה טרף, ומצאה שם ילדה
שנפלה על הדשא, מלאת חלודה
בין דמעה לדמעה היא צועקת, מודה
היא עדיין שם שוכבת כולה בודדה
לא נותנת לעצמה להפגין כל פחד, כל רעד
ונועצת בעוד לב את הלהב החד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.