הוולס של ימי הביניים
צבא האדום של המלך גי דה ליזיניאן מבוגנדיה נאסף בצדו הצפוני
של העמק, כקילומטר וחצי ממקום מושבו של צבא הדוכסות הוניציאנית
הלבן.
  שני המפקדים צפו בעשרות אלפי החיילים שנעמדו במבנה טקטי
מסודר - הפרשים דוהרים ראשונים, אחריהם נושאי החרבות ולבסוף
הקשתים ואנשי המרגמות.
  כל החיילים, ללא יוצאים מן הכלל, היו ערוכים ומזומנים לקרב
הן מבחינה פיסית והן מבחינה נפשית לקרב, אולם דבר לא יכול היה
למנוע ממקצתם לנוע במקום בעצבנות לקראת הבאות, בעוד גם האמיצים
שבינהם המתינו בחשש מה לאות ההסתערות.
  לאחר כעשרים דקות מורטות עצבים, הרים מפקד צבא הדוכסות את
ידו הימנית אל על וצעק "הסתער!".
  תוך שניות ספורות החל הצבא הלבן לנוע כגוף אחד אדיר,
שתנועתו לוו בצעקות קרב מלאות זעם והתלהבות רווית אדרנלין.
  מפקד הצבא האדום לא נשאר אדיש לנוכח ההתפתחות הצפויה וסימן
בשתי אצבעות תנועה מורכבת לאיש שמשמאלו. הלה שלף מחגורתו
חצוצרת ארד קטנה והחל לנשוף לתוכה.
   באופן מיידי החל גם הצבא האדום לנוע כנחיל דבורים, ועד
מהרה החלו ראשוני הפרשים להלום אחד בשני. מייד נכנסו גם
המרגמות לפעולה, והמטירו מטח של סלעים מעל ראשי הלוחמים. עד
מהרה שטף את העמק נהר דם עצום שכיסה את גופות הלוחמים המרוטשות
וגרם גם למנוסה שבמפקדים להסיר את עיניו מהמחזה המבעית.
הקרב נמשך למעלה מעשר שעות, עד רדת הערב ובסיומו נחו בעמק
למעלה מחמישים אלף גופות אנשים צעירים, שהקריבו את חייהם למען
הניצחון הנשגב.
לבסוף, הביט מפקד צבא המלך בשש מאות חייליו, שהיו הזכר היחיד
למה שהיה אחד הצבאות האדירים ביבשת, והחל לתהות.
"לשם מה?" הוא שאל את עצמו, "לשם מה המלחמה הארורה הזאת?"

הכל התחיל כשבוע לפני הקרב, בסעודת מולד הירח בחצרו של גי דה
ליזיניאן. אל השולחן נסבו כל אצילי האזור, לבושים גלימות משי
ססגוניות ועטורי עדיי זהב. המלך, שבמקרה ישב מול הדוכס, לגם
יין אדום בכמויות גדולות ועד מהרה,  כאשר החל מוחו להתערפל
מאדי המשקה , ניסה להתבדח עם הסובבים אותו.
  הערב יכול היה להמשך על פי מיטב המסורת הטקסית המפוארת,
אלמלא נסבה השיחה אודות נשות הנוכחים. לפתע פנה המלך לדוכס
ושאל בצחקוק:
  "אמור לי דוכס, האם כבר גמרה אומר הוד מעלתה הדוכסית לברוח
עם רב משרתייך, או שעדיין היא נהנית מחברתך בלילות?"
  הדוכס ההמום בהה במלך מספר שניות ואז שלף בכעס את חרבו
והניף אותה מעל לראשו. המלך המותקף הצליח להתחמק מהמהלומה
הפראית שנייה לפני שזאת ערפה את ראשו, אך גלימתו האדומה ניזוקה
ונשרה מגבו. הדוכס ניסה להכות שנית, אולם אנשי המשמר מנעו את
נטילת חייו של היהיר.
 הדוכס החזיר ת החרב לנדנה ופנה מייד עם נאמניו אל מחוץ לחדר.
עוד באותו היום הוא זימן את יועציו ושרי צבאו, והורה להם
להתכונן למלחמה.
  המלך שכמעט וקיפד את חייו, הורה גם הוא לגנרלים להזיז את כל
כוחותיו אל עבר העמק הגובל עם אדמות הדוכס.
האומה עמדה בפני רעידת אדמה.

הריקוד המודרני
כאשר ראה תום את מר סוס מתקרב אליו בריצה, חשש הוא שאירוע נורא
קרה.
"תום, שמעת כבר?" שאל סוס וניגב את זיעתו.
"שמעתי מה?" השיב תום והדליק סיגריה כמצפה לגרוע מכל.
"לא שמעת מה אמר אתמול ג'קי במועדון?" הוא שאל בפליאה.
"לא..."
"ובכן הוא אמר שאשתך אינה כה טובה כפי שתיארת אותה, לא על פי
איך שהוא ניסה אותה."
"האמנם?" שאל תום בהרימו גבה, אך מבלי להביע כל עניין בדבריו
של סוס
"מה דעתך על הלכלוך הזה? אני אומר לך, לג'קי הזה אין טיפת
בושה..." המשיך סוס בהתרגשות.
"אין צורך להתרגש," הרגיע אותו תום, "אין מצב שהוא היה עם
אשתי, הרי כולם יודעים שהוא אימפוטנט."
שניהם עמדו וצחקו.