סבתא חנה תמיד אומרת שאם היא תמות לאף אחד לא יהיה אכפת באמת.
ואז היא נוגעת קלות בעיניה עם ממחטה שנשלפה ממקום לא ידוע ואני
מעמידה פני תמימה ושואלת "למה את אומרת את זה סבתא, את יודעת
שכולם אוהבים אותך" מה שגורם לה לבכות אבל לא מעצב. סבתא חנה
אומרת גם "כשאין כסף האהבה בורחת דרך החלון" הרבה פעמים
ובנחרצות שאין לערער עליה. אבא שלי חושב שהיא אישה חכמה מאוד
אפילו שהיא חמותו והוא אמור לא לחבב אותה, היא עברה שואה, בית
יתומים וחמישים ואחת שנה עם סבא שלי ש"נדבק" אליה כשהייתה בת
שבעה עשרה אפילו שהיא צחקה עליו ודחתה אותו בבוז ושנהייה
אלכוהליסט אחרי החתונה ואפילו ישב בכלא בגלל השוק השחור.
"אמא שלך הייתה הילדה הכי טובה מכולן" היא לחשה לי יום אחד
בחשאיות כאילו שתי בנותיה האחרות עלולות לשמוע אותה אפילו שהן
גרות רחוק מפה באמריקה. "שולמית תמיד התנהגה כמו ילד שובב
ורבקה הייתה ילדה מפונקת שכל הזמן בכתה וצעקה, רק אמא שלך למדה
טוב ועזרה בבית" וכך הייתה מרמזת כי עליי להיות יותר חביבה עם
אימי. לסבתא חנה יש שכנה מהקומה למעלה בשם רחל שכל פעם שהיא
רואה שסבתא תלתה כביסה על החבל היא מוציאה מהחלון את השטיחים
שלה וחובטת בהם להוציא מהם את האבק, ישר על הכביסה הנקייה של
סבתא. צעקות רמות היו נשמעות אז בחלל חדר המדרגות וסבתא טענה
שרחל גזענית והיא לא אוהבת את האשכנזים ובייחוד לא את עולי
ברית המועצות "שזה בכלל לא כמו רוסים" הייתה מייד מוסיפה "ברית
המועצות זה המדינות הבאלטיות והרוסים הם משהו אחר" ובנקודה זו
היה פרצופה מתעקם כאילו הריחה ריח של אשפה. סבתא נלחמה עם רחל
כמעט מדי יום ובכלל בכל דבר הייתה מלחמה קטנה שיש להלחם. בתור
לבנק, בסופר ואפילו בטיולים עם סבא בערב על שפת הים. תמיד היה
מישהו (בעיקר עם חזותו כהה) שהיה צריך "להזהר" ממנו, גם "סברס"
צעירים כמוני שמזלזלים בזקנים. סבתא טענה שהיא אוהבת את כולם
ולא משנה לה איזה עדה הם, היא לא גזענית חלילה, בטח לא כמו רחל
שהיא מרוקאית ששונאת את כולם.. אבל יש כמה עדות יותר טובות כמו
העיראקים שהם "חכמים כמו הארופאים" והתימנים שהם "אנשים מאוד
מאוד טובים וזה אני יודעת משושני התימני שהוא חבר של סבא שלך
ואיש מאוד מאוד טוב!" היו לה חוקים משלה והסברים תמוהים
אודותיהם. היא לא אהבה למשל שילדים נשארים לבד בבית, גם אם
מדובר "בילדים" בני חמש עשרה. "פירצה קוראת לגנב" הייתה מפטירה
בכעס כשאימי הייתה מספרת לה שנשארנו לבד, גם חברים שבאים לבקר
כשההורים אינם זה לא טוב כי הם עוד עלולים לגנוב תכשיטים וכסף
מאחר ואין אף מבוגר שישגיח עליהם...
לפני שנה סבתא חנה התאשפזה בבית החולים לא היה ברור מה יש לה,
ובתחילה מכיוון שתלונותיה על מיחושים בחזה היו כה נפוצות לא
יחסנו כלכך חשיבות. מתברר שאכן יש לה רשרוש בלב לסבתא "והיא
בסדר ויכולה לחיות איתו רק שלא תתרגז תכיפות" אמר הרופא. שבוע
ימים שכבה סבתא בביתה וסבא טורח סביבה והיא מתנהגת כנוטה למות
והנה פסח בפתח וליל הסדר מתקרב ובאורח פלאי היא מרגישה טוב
יותר ועומלת על הכנת שולחן החג, מתקשרת לכל מני קרובים רחוקים
שהם ערירים וגלמודים ותוך כדי קריצת הקניידלך היא שוטחת בפניי
גיליון מסכנות של האורחים "שאסור להשאירם, יהודים טובים כמוהם,
לבד בחג המצות." והיא מרימה עיניים מבריקות מדמעות אמיתיות
ושואלת אותי אם אני זוכרת את הסיפור על המשפחה שלה. ואני
מהנהנת כי שמעתי אותו עשרות אלפי פעמים ותמיד מוכנה לשמוע שוב.
והיא שוקעת מהורהרת לתוך העבר ומתארת את ששת אחיה ואחיותיה
והוריה, וכמה יפה הייתה אמא שלה. ואיך שלחו אותה לקייטנה בקיץ
בדקה התשעים במקום את אחיה הגדול וכשחזרה הביתה מהקיטנה והיא
בת שמונה בלבד פתחו לה את דלת הבית אנשים זרים שקראו לה יהודיה
מלוכלכת ואמרו לה שההורים שלה וכל המשפחה שוכבים מתים בקבר
אחים גדול בעיר קאונס שבליטא. "את זוכרת מה היית אומרת לי
תמיד?" שאלה ואני מנסה לחשוב ולא מצליחה להזכר "היית אומרת לי
כשהיית קטנה שאת תסעי לקאונס ותרימי את האבן ותשחררי את כולם"
היא צחקה והוסיפה "זה הדברים הפשוטים שאנחנו צריכים לזכור איך
חושבים עליהם ובתור ילדים זה היה כל-כך ברור" . באותו הסדר
כשכולנו מסובים הסתכלתי על סבתא ששותה כאילו אין מחר ברנדי
שטוק 84 ובפעם הראשונה היא לא הקניטה את סבא או ספרה בדיחות
ביידיש אלה דברה בעברית שכולם יבינו. הקרובים הקרובים וגם
הקרובים הרחוקים, ילידי הארץ, הדור הצעיר והעולים הותיקים
והחדשים. "הדברים הפשוטים" חשבתי לעצמי הם ריח הגשם הראשון,
והקשת בענן, ופריחת החרציות באביב וכל מה שאנו מדלגים מעליו
מבלי אפילו לראות כשאנחנו גדלים...