איך דמעות זלגו מעיניי כשהלכת
איך זעק ליבי כשעזבת את ביתי בסערה
כמה טעיתי.
פחדיי לחיות את חיי בלעדייך,
הו אהובי לאן נשאו אותך רגליך?
האם אתה נושא עינייך אל אחרת?
יודעת כי הינך הולך לכל מי שלידך עוברת
אולי עכשיו אינך מוצא אהבה
אך יום אחד עוד תמצא
הו הפחד הגדול לאבדך.
השאלה האם אוכל להתאהב באחר
השאלה הכואבת האם יהיה טוב יותר?
הפחד הגדול בלעדייך,
רק אמת אלחש באוזנייך,
אם תתן לי הזדמנות אתמכר רק אליך.

רגעים מזדמנים לראותך
שואבים אותי אל אותה התחושה
אל החום והאושר המציף את גופי המתענג
ופתאום לפתע הדבר מתפוגג
אשליות זמניות של תחושות התעלות
נזרקות אל הקרקע,
ללא כל מהות.
איך יכולתי לסרב אז,
ולחזור על אותן טעויות.
הבטחתי לעצמי לעולם לא לטעות.
מאז שהלכת, כמה בכיתי,
מאז שהלכת - כמה טעיתי.
כאב מר זועק הוא מתוכי
שוב נזכרת בך, כשאינך לצידי.
רוצה שתשוב להיות חלק ממני
את חיי אתן למען תאהבני.

אינני יודעת כמה זמן אעמוד בסבלי
רגעים אעמוד בשלולית דמי
הפחד שכך לנצח, אשאר
נפשי בוגדת בגופי המתייסר.
פחד, להתבגר.
להתבגר בלעדייך.

עדיין מפחדת שדכנו נפרדות
כך חלף לו הזמן,
ודרכים נסתרות
מובילות אותנו לעולמות שונים
לטעויות חוזרות,
לאנשים חדשים.
לאהבה וכאב המתלווים בפחד כפייתי
ושוב אשאל, האם לנצח לא תהייה כאן איתי?
האם אוכל לחיות כך לעד?
כל אחד הולך לדרכו,
בנפרד.

כאן נפרדות דרכינו..