New Stage - Go To Main Page

ג. ש. מלמד
/
שלומי והשדון

שלומי היה ילד חביב, לא כזה שעוזר לזקנות לחצות את הכביש, אבל
אומר תמיד "תודה" ו "בבקשה".
הוא היה משחק כדורסל בקבוצה ולפעמים אפילו קולע איזו שלשה. אבל
הוא לא היה כוכב, בלימודים הוא היה בינוני ואי אפשר להגיד שהוא
היה אחד מהמקובלים. שלומי בהחלט היה ילד ממוצע, ולא שיש בזה
משהו רע, כי ואת זה גם שלומי ידע, שאם מחשבים את האחוזים
ועושים דגימת אוכלוסין רובנו בעצם ממוצעים. הוריו של שלומי
תמיד היו מתגאים בו, הם לא חשבו שהוא ממוצע ותמיד הרעיפו עליו
שבחים, אמו הייתה מספרת לכולם כמה הוא כישרוני ורגיש, ואבא שלו
היה תמיד צועק במשחקים שלא מוסרים לו מספיק ושהקבוצה הפסידה רק
כי שלומי ישב על הספסל.

בכל פעם שההורים היו מתגאים בשלומי הוא היה מופיע, השדון, יצור
כחול ושעיר בעל עיניים אדומות בוהקות ושתי קרניים. שלומי זוכר
את השדון מלווה אותו מרגע הולדתו, בכל צעד חשוב בחייו הוא
הופיע תמיד מזכיר לשלומי "שהוא בעצם סתם עוד שחקן נמוך" ו"שאין
לו סיכוי להצליח במבחן הזה, אז עדיף שהוא בכלל לא ילמד".
ובכיתה ה', כששלומי אזר כבר אומץ והתכוון להציע ללילך חברות,
שוב פעם הופיע השדון ואמר לו "שהיא במילא לא תרצה אותך, כי אתה
לא הטיפוס שלה", ושלומי החליט בכלל לוותר על ההצעה ומאז הוא
מסתכל עליה כל הזמן בשיעור אוכל את עצמו מבפנים.

שלומי גר בצפון, קרוב מאוד לגבול באיזה מושב מרוחק. ליד המושב
היה שדה מוקשים מוקף בגדר שנשאר שם משנת תרפפ"ו וכל יום אחה"צ
הילדים היו עומדים ליד הגדר וזורקים אבנים לתוך השדה מקווים
לפוצץ איזה מוקש. כמובן שכל פעם ששלומי רצה לשחק השדון אמר לו
"שזה מסוכן והילדים לא ממש אוהבים אותו ושכדאי שהוא פשוט יראה
טלוויזיה בבית לבד".

ככה עברו השנים ושלומי גדל וגם השדון גדל, אבל ככל שעברו השנים
הצטבר לשלומי בבטן מין גוש כזה, גוש של שנאה כלפי השדון, והגוש
רק גדל וגדל עד שיום אחד שוב פעם העיר השדון איזו הערה סרקסטית
שנונה משהו בסגנון "אם אביחי פותר את כל התרגילים זה לא אומר
שגם אתה יכול" ושלומי, שהגוש כבר היה כל כך כבד שהוא לא הצליח
לסבול אותו, לקח איזה ספר מתמטיקה לא שימושי של בני גורן והחל
לחבוט בשדון. הוא חבט בו כל כך חזק עד שהשדון הפסיק לזוז, וגם
אז הוא המשיך עד שלא היה לו כבר כוח.

בהתחלה זה נראה כאילו כלום לא קרה וזה נראה שכל רגע השדון עלול
לחזור, אבל הוא לא חזר ולאט לאט שלומי החל להרגיש הקלה עצומה,
הוא הרגיש הרבה יותר קליל ואפילו אישש זאת באמצעות מדידת משקל.
שלומי, שהיה מהופנט מההרגשה החדשה, רץ ללילך, אזר אומץ ושאל
אותה אם היא רוצה לצאת איתו. לילך אמרה לו שהיא כל השנים חיכתה
שהוא יזמין אותה והתשובה היא כמובן כן.
אחה"צ שניהם הלכו לזרוק אבנים בשדה מוקשים עם שאר הילדים.
שלומי, שכבר לא פחד בכלל, לקח אבן וזרק אותה הכי חזק שיכל.

אף ילד מעולם לא פגע במוקש שהתפוצץ במשך כל השנים האלו ואת זה
גם שלומי ידע, שאם מחשבים את אחוז הסיכוי שהוא יפגע, אז הוא
בעצם די אפסי. אבל שלומי כן פגע והמוקש התפוצץ, ולמרות שכרגע
מופיע השדון שלכם ואומר לכם שאתם יודעים את הסוף וזה כל כך
צפוי ושתפסיקו לקרוא, אז תופתעו לדעת שלשלומי לא קרה כלום,
החבלנים שבאו למקום אמרו שזה פשוט נס והם אפילו לא מצאו איזו
שריטה קטנה על שלומי, וכמובן שמייד ראש מועצת המושב הודיע שעוד
שבוע יבואו לפרק את השדה ומפגע בטיחותי כזה לא יחזור.

כעבור שבוע שלומי מת. בדו"ח של התאונה היה כתוב שהגורם היה
מהירות מופרזת עקב לחץ חברתי. לילך הייתה במכונית איתו, אבל
היא יצאה מזה עם חבלות קלות בלבד, הוריו של שלומי אמרו בבכי
שהוא מעולם לא נסע מעל למהירות המותרת ושהוא ממש פחד בכביש.
אבל כל זה כבר לא היה חשוב ממש.

בהלוויה של שלומי שיבחו אותו ההורים, הם אמרו ש"הוא יכל להיות
שחקן כדורסל ענק" וש"כולם אהבו אותו והוא היה כזה כישרוני ובעל
לב טוב" וש"תמיד הוא היה חברותי והיו לו חברות מסביבו", למרות
שרק עם לילך הוא יצא אי פעם, אבל לאף אחד זה לא היה אכפת. זאת
לא הייתה הלוויה גדולה במיוחד, אבל גם לא קטנה, בהחלט הלוויה
ממוצעת. וכולם בכו שם, אפילו כאלו שלא ממש הכירו את שלומי אבל
חשו הזדהות וסימפטיה.

עברו להם השנים, לילך התחתנה והתגרשה איזה חמש פעמים, הוריו של
שלומי שלא הצליחו להביא עוד ילד לעולם חיו בבית אבות והילדים
במושב עדיין זרקו אבנים לשדה המוקשים. עדים מספרים שכל יום היו
רואים ליד הקבר של שלומי איזה יצור כחול עם צלקות גדולות על
הראש יושב עם עיניים אדומות, מבכי, מרגיש כאילו חלק ממנו מת.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 10/10/04 1:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג. ש. מלמד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה