כתבתי את "מכתב חופש לאהבה" לפני שנה וחצי. אמרתי שם דברים
כדי להשתחרר. אבל אצלי זה נפל אל הנייר וקפץ בחזרה. אני לא בן
אדם משוחרר. אז הנה - למי שרוצה, מי שחווה, מי שאוהב ובא לו
לצעוק את זה - אבל תמיד נזהר. ששששששש...
מעבר לכאן, הטקסט לא רלוונטי. סתם - למי שסקרן - הנה עוד
קונפליקט חשיפה מתומלל, או אולי תימלול של פגם בחומת ההגנה.


עצרת אותי בחשיפה מטורפת של דברים שלא רציתי לומר ולא יכולתי
להפסיק. אז אני ממשיכה. סתם - כדי לסגור פינה למקרה שנהיה
מסוגלים ליצור אהבה טהורה. כתבתי את "היצירה" לפני שנה וחצי
ומצאתי את זה לא מזמן. אולי תלמד משהו, אולי לא. אני רוצה
לשלוח. פרט לפיסקה אחת, הכל רלוונטי גם היום.
חשוב לי הקשר איתך. ואני יודעת שאתה לא נקשר בקלות ולפחות אליי
אתה מתקרב בתנוחת קרב, מוכן. ואני יודעת שאיתך אני בעצמי יורה
וכל מכה שאני מחזירה חזקה שבעתיים. אבל כמו בכל פעם שאני מדברת
איתך בתדירות גבוהה יותר מהרגיל, אני מקווה שגדלנו מהפעם
הקודמת והפעם הקשר שלנו יכול להוביל לצמיחה. אמיתית. ואני
חוששת. כי אפילו המכה הכי קטנה ממך, זו שאתה אפילו לא מרגיש
שנתת, מזעזעת אותי. אבל אני לוקחת סיכון (ואתה אומר שאני
פחדנית...), ולוקחת עוד סיכון ואומרת את הדברים. כל הזמן אני
בודקת אם אנחנו יכולים לשכוח, מבחינה נפשית, את מה שהיה ופשוט
לאהוב בכנות. לא אהבה של מפגרים. שנינו יודעים שזו אהבה שאנחנו
הכי מאמינים בה. אני רק לא בטוחה ששנינו מפרשים באותה הצורה את
ה"אהבה הטהורה". לא משנה.
וואלה - אני ממש לוקחת סיכונים. ואתה תמיד מעודד אותי ונותן לי
בעיטה. רק שלא תהיה כמו ההורים שלי שתמיד מחפשים את קירבתי ואז
פוגעים בי. אבל כמו תמיד - אני אומרת את הדברים האלו לא בשבילך
אלא בשבילי, כי להיות חשופה, זה להיות משוחררת. אז הנה -
אמרתי. אמרתי דברים שרציתי לומר, אבל פחדתי.