[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יולי עמיחי
/
חלומות

השעון צלצל, לא זה הטלפון, כל כך מהר כל כך עכשיו.
על השעון הדיגיטלי עשרים ושלוש - חמישים ושבע הכיצד?
לפני רגע נפרדנו, עוד צחקנו על הדרך והשוטר שחיפש
ואת חפה מכל.
לרגע חשבתי כי לא שם - אני ואת, בעולם הזוי לחלוטין.
הילדים עוד רטנו במעט על הצורך לחזור הביתה,
את על השנה המתחילה והדרך הארורה.
כשהבנתי שאת "על הקו" שמחתי כי החלום היה רע ונורא
כאילו לא נגמר והנשימה היתה קצרה.
אז הדמעות שלך חדרו לתודעתי, לא הבנתי על מה ולמה את משתנקת לי
כשאך זה מכבר צחקנו על הכל והבנו שהשמיים לא גבול הם.
הבטתי בשעון נזכרת שלרגע כמעט וביקשתי ממך כשנכנסת לרכב
להודיע לי כשאתם מגיעים ובשלום.
נחרדתי מפחד שקרה משהו והילדים ואת והכל נראה נורא
אבל לא כמו מה שאמרת לי בשניה הבאה:
"אמא נפגעה, בתאונה".
הרגשתי ערה ולא מבינה איך מחלום נורא המציאות יותר גרועה.
האור מבעד לתריסים והרוח עמדו, אורות מהבהבים של הצלה השתקפו
על הקיר, הבכי שלך עבר מבעד לאפרכסת ומחץ את ליבי עד אפר.
פעימות הלב הואצו כאילו מנסות להשיג, להעיר את החלום.
באחת וקצת וגם בשבע למחרת, ניעור הראש לא עזר,
פגע וברח החלום והמציאות האכזר.






18.06.2005 ויהי כי טוב יותר







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
קריאה בחדר
הסלוגנים:
"בוא'נה! את זה
ישר לסל
המיחזור"


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/1/05 18:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יולי עמיחי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה