[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








קרון הומה אדם ברכבת הביתה. אני נמצאת בתוך ויטרינת זכוכת עם
המחשבות שלי, שומעת את השירים שלך, חושבת עליך, חושבת על עצמי
לבד. יש לי את התחושה הזאת, כשנבהלים והלב מחסיר פעימה, רק
שאצלי, הוא קפא, מישהו עצר את הזמן והלב עדין לא חזר לעצמו.
ובכל זאת, אני עדין נושמת, האוויר נכנס לריאות, המוח ממשיך
לפעול,
ורק הלב קפוא.

החורף הגיע. אמצע הקיץ אבל החורף הגיע. הוא הגיע כי אני שומעת
שירים עצובים, כי אני חושבת על החורף שלי, על החורף שלך, על
טיפות הגשם שילטפו לי את השמשה הקדמית, על הסוודר החדש שאקנה
ועל אהבה מהסוג שרק בחורף אפשר למצוא.

אני חופרת לי מחילה, מניחה בה ספר טוב, "כמה טוב להיות פרח
קיר" למשל. גם את עיניי מכינה אני לחורף, אוטמת אותן למראות של
הקיץ, מכהה את כל שאר החושים. היום ברכבת כמעט הרגשתי חורף,
המיזוג גרם לי להרגיש קפוא, וכל מה שנותר עכשיו זה לחכות לאדם
שיבוא וימיס אותי, או יציל אותי מהחורף הזה.

ואולי, הפחד הגדול ביותר שלי, הוא שכאשר יגיע הקיץ, ועמו האיש
שימיס אותי, אבחר להשאר בחורף שלי לבד, קפואה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חרא של זבוב.



בוליביה מעמידה
דברים על דיוקם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/10/04 14:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טרמפיסטית בגלקסיה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה