רק ישבת לך שם. לא בטוח אם לקרוא לזה לידי או לצידי.
היית כל כך יפה,
משהו פגיע ושבריר שמנסה להיות קשוח,
היה בך משהו שהקסים אותי.
אבל לא העזתי להוציא מילה, לא דיברתי.
באתי עם מישהי לצידי.
מה זאת מצד ימין תחשוב, ומה השמאלית לי תחשוב?
וכשהוא בא, התיישב, ותוך שנייה עשה כל מה שחשבתי עליו בשעה
האחרונה. פרוע, חסר בושה, צעק "אתה המלך!", ו"המלך" לא שם עליו
בכלל.
אבל הוא זכה בתשומת הלב שלך, הוא שעשע אותך, ואני נשאר חושב על
האומץ שלי לא היה.
ועד סוף המופע, אני רק חושב איך ומה לומר במקום לומר אותו,
ומה הייתי נותן בשביל לו קצת והאומץ הזה, בשביל לקבל משהו
ממך,
הייתי מוותר,
רק להפסיק לחשוב על החמצה.
ואז לחזור הבייתה,
אל השגרה הרגילה,
אל החברה והחיים האפורים,
ולומר לה שנהניתי בהופעה.





(זה קטע מאוד ישן... לא אהבתי את הכתיבה, ולא היה לי כח לשכתב,
אבל היה בזה משהו שרציתי להעביר. אז רק עכשיו אני מעלה את זה
לארכיון...)