פנייך, בגדייך וצורת העמידה שלך
היית דומה בכל לנערה אחרת
שלפני חמש שנים בערך
הייתה הדבר החשוב ביותר בחיי
לא היית את
וגם אני לא נשארתי אני
5 שנים באו בעינייך
והזכירו את שעבר עליי
שהייתי פעם ושחשבתי פעם
שכל דבר נועד בסוף לאהבה
אז כמו היום את לא יודעת
כמה תקוות תלויות בך
בצורת החיוך ההיא שלך
מה אני עושה כאן?
כל כך בודד ומלא חרטה
חייל עייף במדים מיוזעים
מה את עושה כאן?
5 שנים באו בעינייך
והלמו בי
אינני רוצה להגיע עכשיו לשום מקום
כשיערך הצהוב משתולל ברוח החמה
אז למה אני ממשיך להניף את האצבע המורה
אל המכוניות העוברות
פעם אחר פעם
(צומת היציאה מקריית שמונה צפונה, 3.10.02) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.