כשאתה מסתכל בשעון,
מה השעה שאתה רואה?

האם זאת זריחה של שבע בבוקר,
הדשא ירוק, ציפורים מצייצות,
אפך נמלא בריח של אושר,
חיוך מאיר פנים מאושרות?

אולי השעה היא עשר בערב,
אתה יושב לבדך בחדר חשוך.
נזכר בחייך תמונה אחר תמונה.
מתעכב על כל כשלון, על כל אכזבה.

יכול להיות ששלוש בלילה
וריח אהבה עולה מהסדינים,
אהובתך בידיך, רגועות עיניך
וערפל מתוק מציף את הריסים.

אולי זה צלצול הקורא לעבוד,
אולי זה תקתוק של שינה ערבה,
אולי תשעה חודשים מסתיימים,
אולי כבר מגיעה שעתך.

הסתכל בשעון, איך נעים המחוגים
ואל תבזבז עוד דקה מחייך.
היישר מבטך אך לריח הורדים,
אל תאפשר לחמוק מבין אצבעותיך.