הוא מנסה להושיט יד,
אבל היא עדיין גוססת לעד,
הם אינם מבינים, אז מה זה שווה?
עוד רגע חולף, עוד נר כבה,
גלגלי השיניים כבויים, המוח רפה.
הם מסתכלים, לא רואים, כאילו הכל יפה.
הענן מתקרב, אף אחד לא מרגיש,
הספינה טובעת, אבל רק הוא לא נשאר אדיש,
הוא ניגש, ושואל, הם עונים בחיוב,
הענן מתקרב, אף אחד לא רוצה להיות רטוב,
ביחד הסיכון הוא גדול, אבל המטרה נעלה,
אבל הם רק שומעים, לבדה השאלה,
תשובתם נעלמת, שום דבר לא חשוב,
רק עצמם, תקוותו מטפטפת לה לביוב.
הענן כבר כאן, חשכה, סערה,
היא שם, זועקת - עזרה!
הם בשלהם, והיא נשארת מרה.
חושב הוא: האם אין אחד פה שאיננו רע?
מנסה הוא להושיט יד, לבד, אין ברירה,
הענן בולע הכל, גוססת, היא מחווירה.
הוא והם, זאת התרופה,
הוא והם, רק אז תהיה התנופה,
ואז היא - היא תנצח את הסופה,
הענן יתנדף, חולות הזמן יזהרו כלהבה,
הנר ידלק, הוא והם, יהפכו אליה - אהובה.
לעולם יחד יראו, ולא - שוב  יאבדו,
הענן יתקרב, השאול יתגנב,
והוא לבד, בחושך יהיה,
חושב, צודק, כואב.