אני הגפרור שהצית את המהפכה.
בגללי יערות נכרתו ונהרות ניסכרו.
בגללי רבבות נהרגו ואלפים נשרפו חיים.
בגללי דגלים נצחיים קופלו ובמקומם הורמו אחרים.
בגללי רעב ומחלות פשטו על הארץ וכילו את תבואתה.

אני הוא הגפרור שהצית את המהפכה.
זכיתי עוד לראות את נהרות הדם שוצפים את תעלות הביוב ברחובות.
זכיתי להריח את ריח הבשר הרקוב נאכל, והוא חשוף.
הוצאתי רבבות את הרחובות וניצוץ תיקווה בעיניהם.
העליתי צעירים מהמחתרת אל ראש המחנה.

אני הגפרור שהצית את המהפכה.
יש מאות, אולי אלפי גפרורים שנראים ונדלקים כמוני,
אבל הם לא הדליקו להבה גדולה כמו שלהבתי.
בחיי הקצרים ראיתי מראות שרבים לא ראו במשך זמן חיים.
בערתי עד סופי וניכליתי מקצה אל הקצה.

אני הגפרור שהצית את המהפיכה.
לא מתוך דיעות קדומות אחזתי, אלא מכל הבא ליד.
לא נקם לחשתי, אלא בשפתיים אדומות נשקתי את כוחי.
אין לי ייסורי מצפון, הרי לא אני הדלקתי עצמי לדעת.
אין לי חרטות או מענות, הרי לשם כך נוצרתי.

אני הגפרור שהצית את המהפכה,
אבל לי כל זה לא ישנה.
אני כבר שרוף.