לילות של כוכבים מחלחלים לתוך ליבי
החום פורץ מגופי, והקור משתלט על נשמתי
במצב של שנאה, מתנפצת האהבה
בשבילים של עיוורון, באובדן האמונה
פותחת את החלון
ומסתכלת למרום
מסתכלת לרצפה, נשמתי קפואה
חור שחור מסתובב בחדרי
הסקרנות פורצת מתוך גופי
הכעס הבוער, הכאב המתגבר
ללא חששות, ללא מוצא
נשמתי כבר אינה קפואה
ליבי שבור לרסיסים קטנים של שנאה
המחברים מראה גדולה
שממנה אין כבר דרך חזרה
אין כבר אור בקצה המנהרה
שרועה ברחוב ללא מוצא
ומתה באפילה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.