אני הומו. כן אני הומו. שומר את זה בבטן כבר אולי 5 שנים. אף
אחד לא יודע אני אומר לעצמי...
כן הא... ההורים שלי הם אלה שמחליפים לי את הנייר טואלט ליד
המחשב, ואלו שיודעים בדיוק לאיזה אתרים אני נכנס...
חברים שלי?
חברים הא?...חחח "זה היה ברור" תגובה יותר ברורה מזאת אני לא
חושב לקבל מהם אם יום אחד אני יחליט שהם מספיק חשובים לי כדיי
שהם ידעו עליי משהו שהם היו צריכים להריח כבר מזמן.
הם לא יודעים בקיצור. אבל אני בטוח שזה עלה להם בראש. עמוק
בארון עמוק בחרא.
זה חרא שאני סוחב איתי כל יום אנשים מריחים אותו... אבל
בקטנה... רק לחלק זה מפריע...
אותי זה כבר חונק... זה משגע אותי הלוואי והייתי יכול פשוט
להוציא אותו, להרגיש את השחרור, לנגב ולזרום הלאה...

אז החרא הזה... איך אני מוציא אותו? יש כמה אפשרויות...
או שאני ממשיך לחיות איתו בבטן עד שהסירחון יהרוג אותי...
או שאני מחליט שההורים שלי הביאו לי חיים. חיים שאני מחליט איך
לנצל אותם. אני בכל זאת אחד שרואה את החיים כמתנה, בעלת זמן
מוגבל, שאתה בוחר איך להעביר את אותו הזמן...
אבל את החרא שלי ממש לא בחרתי... אם הייתה לי אפשרות בחירה...
מי לא היה בוחר להיות נקי?
אבל בחזרה איפה שהייתי... האפשרות השנייה להוצאת החרא הזה ממני
היא לדעת שאת החיים שלי שקיבלתי מההורים שלי אני ינצל איך שאני
רוצה ובאיזה דרך אם זה קשה ואם זה מגיע בצרורות...
ההורים שלי יקבלו אותי אני יודע ואני בטוח... המשפחה שלי הם
רשת הביטחון שלי... החרא כבר עלה על גדותיו כמה פעמים הם היו
אלו שהורידו את המים בשבילי.
חברים? טוב חברים... חברים שמתרחקים ממני בגלל קצת ריח אני לא
צריך גם ככה...
אז יאללה פשוט לזרוק את הסביבה הנקייה שבניתי לעצמי לעזוב את
השקרים לצאת מהארון לצאת מהחרא ולחיות חיים נקיים יותר
משוחררים כמו אחרי ישיבה של צ'ולנט של שבת.
זאת האפשרות השנייה.

לצערי... בחרתי בראשונה...
החרא לאן ילך? חשבתי לעצמי...
קצת להורים שיחשבו על זה כל יום כשאני יפסיק לחשוב על זה...
החברים? שכבר אני לא יחשוב עליהם אבל הם יספיקו להעיף את החרא
שלי לכל כיוון שרק יקלוט אותו.
לבסוף החרא שלי... החרא הפרטי שלי יהפוך לחרא של כולם אבל אני
יהיה משוחרר... אז החלטתי לבחור בעדיפות הראשונה... לחיות עם
החרא הזה עד שהסירחון יהרוג אותי...
"התאבדות זה הדבר הכי אגואיסטי שאפשר לעשות" אמר אחד ה"חברים"
שלי...
אגואיסטי אני שאלתי את עצמי?
אגואיסטי זה להעיף את החרא שלי על כולם ואני בעצמי להתנקות...
האפשרות השניה...
אבל לבחור באפשרות השנייה שתוביל לבסוף להצפה... להתאבדות...
זה הדבר הכי מתחשב שאני יכול לעשות... לשמור את החרא שלי לעצמי
ולהיחנק איתו... להתחשב בחברה.

להצפה אני לא אגיע... בזה אני בטוח... זאת לא הדרך שהחלטתי
לנצל את הזמן המוגבל... חוץ מזה עוד לא הספקתי לבחון  את החרא
הזה... אולי הוא בעצם לא כזה מסריח?
מה שבטוח... שהמצב שלי... פשוט חרא.