כשחבר מהעבודה אמר לי שהזמין חדר באילת חשבתי שזה יהיה רעיון
טוב לקחת קצת חופש. למה לא בעצם? חשבתי, מה שהתברר כטעות
איומה. הימים עברו וציפיתי לחופש ואת אייל שהכרתי היכרות די
שטחית אפשר לקרוא לזה די חיבבתי כאדם. היום המיוחל נפתח בשיחת
טלפון די מוזרה אפשר לומר מאייל שהיה עצבני מאוד על כך שאבא
שלו לא הוציא את הג'ינס הכל כך אהוב עליו מהכביסה. הטון בו
השתמש אייל די הפחיד אותי, ג'ינס? חשבתי, זה כל הסיפור?! הוא
הגיע אלי ונסענו כשכל הדרך אני מתחנן אליו שיחליף את המוסיקה
השחורה שהוא כל כך אהב ושמע בווליום גבוה במיוחד למשהו שגם אני
אוהב אבל הוא לא הסכים. ממש חוסר התחשבות חשבתי לעצמי אבל
הבלגתי. הגענו לאילת והמלון היה מאוד נחמד, אבל העובדה שאצטרך
לחלוק את החדר במשך חמישה ימים עם האידיוט הזה שחמש שעות נסיעה
איתו היו יותר מדי בשבילי הפריעה לי במקום מסויים. הוא היה
מאוד ילדותי ונרקסיסט רצה תשומת לב כל הזמן ושאבוא איתו לכל
מקום. כמובן שלא הסכמתי ולקח לי בערך יום להבין שעדיף היה לי
להיות בבית בחופש הזה מאשר לשמוע את אייל מרצה לי על כמה המזג
אוויר של אילת תורם לקצוות השיער שלו, ועל כך שהוא רוצה להיות
בים במשך היום ובגללי הוא לא הולך כי אני לא בא איתו. עד היום
לא הבנתי למה לא חזרתי הביתה אחרי היום הראשון. אני רציתי לנוח
במשך היום, לשם כך באתי. הערב של היום הראשון הגיע ויצאנו
לטייל בעיר ולאחר מכן לבלות באיזה מקום. הסתבר שכל המקומות היו
באותו הסגנון וזה היה דבר מצחיק. בתחילת הערב בסביבות עשר עד
חצות המוסיקה ממש טובה. בחצות הם מתחילים עם מוסיקה שחורה ואז
כמו זבובים שנמשכים לחרא מגיעים הערסים בהמוניהם, והם לא
נגמרים. עוד ועוד בחבורות קולניות במיוחד כאילו התנקזו מכל
העיר אל הביבים. לידי מתיישב אחד מהם, הבר צפוף והוא נובח
שאגיד לחבר שלי שיושב לידי לזוז כדי שיהיה לו מקום, "הוא לא
חבר שלי" סיננתי אבל אני לא חושב שהוא שמע. "איזה קוף" חשבתי
לעצמי, מתנהג כל כך בגסות, צועק ומקלל... ברוב המקומות התופעה
חזרה על עצמה עד שמצאתי מקום נחמד ושקט ולשם הייתי מגיע דרך
קבע. "חבל" חשבתי לעצמי. עיר נחמדה יכולה להיות אילת אם לא כל
האנשים הדוחים האלה שהורסים כל חלקה טובה.


היום המיוחל הגיע, יום החזרה הביתה ואני כל כך שמחתי ורק רציתי
ללכת כבר בזמן שאייל הציק לי שנבלה את היום בים, אבל לא ויתרתי
בשום אופן. הפעם עמדתי על שלי ונסענו משם. "גם כן חופש" חשבתי
לעצמי וחייכתי. בדרך חזרה חשבתי לעצמי שהמרחק מהמרכז לדרום הוא
לא רק בקילומטרים, הוא בדור.